איך הוא לא הבין?

יצאתי לדייט חוזר עם אותו אחד מתקופת הקורונה. טעות גדולה וטראומתית.
האשמתי את התקופה הכלכך מסובכת מלאת הסגרים הזאת בכך שלא היה בי עניין בו, אבל עכשיו, כשהרוחות רגועות, הוא ניסה שוב ואמרתי לעצמי שהפעם לא אהיה כבדה, מה יש לי להפסיד? גם קצת משעמם.. הוא כתב לי שיוצאים לבירה בחמישי. הוא לא שאל- רוצה לצאת? מתאים לך בחמישי? הוא פשוט הציב עובדה ולא נתן חלון הזדמנויות להיסוסים.. לא אאשים אותו לגמרי, יכולתי להגיד שלא מתאים.

יום חמישי הגיע, נכנסתי אליו לאוטו, חיבקתי לשלום והסתקרנתי לאן יוצאים.
״יש לך 18?״ הופתעתי שהוא שאל.. הוא כבר הכיר אותי, הוא ידע שלא. ״איזה חפרנית, אז לאן נצא?״ הרגיש קצת יותר מידי בנוח.. חפרנית תקרא לסבתא שלך.
הוא הציע לקנות בירה וללכת לשבת בחוף הצוק. הסכמתי.
נכנסנו לתחנת הדלק והסתכלנו על מבחר הבירות ״נו מה את רוצה?״ היססתי ״מה אתה רוצה?״.
הוא השיב, ״אני לא שותה אני נוהג״. עכשיו, כמובן שאינני דוגלת במעבר על החוק מסוג שכזה בשום אופן! אבל.. לא אכחיש שזה כיבה אותי במקצת. לקחתי בריזר אבטיח ונסענו אל החוף. מעבר לשיחות מביכות וחסרות תוכן, הוא שאל אותי שאלות כמו, ״אז היו לך בנים אחרים בתקופה הזאת מאז שהפסקנו לצאת?״
״פה ושם״ עניתי. ״כמה?״ הוא המשיך. ״אחד, שניים אולי״ הוא לא עצר עם השאלות החודרניות, ״ומה היה? מה עשיתם? מתי?״ מדד חוסר הנוחות השתגע. ״אתה יוצא להרבה דייטים?״ שאלתי.
״בואי נגיד, שהבעיה האחרונה שיש לי זה עם בנות״. אם כל מה שהיה עד המשפט הזה לא גרם לי להיות חד משמעית לגבי רצונותי לחתוך את זה ברגע, המשפט הזה הצליח.
כלכך לא עושה לי את זה ההתרברבות הזו והביטחון העצמי המופרז עם נשים ועם העובדה שהוא חושב שהמשפט הזה יגרום לי לעוף עליו ולחשוב לעצמי כמה הוא גבר. גרם לי לבחילה.
ניסיתי להתעלם, לחכות שיעבור מספיק זמן כדי שנוכל ללכת.
מהשיחות איתי הוא הבין שאני נערה שאינה מנוסה מינית ואמר ״חלק מחווית התיכון זה סקס לא? בטח כל החברות שלך, רובן לא בתולות״.
התמונה על הבן אדם התבהרה לי יותר ויותר. ניסיתי לשקר לעצמי שזה לא אמיתי. ״ רובן בתולות אנחנו פשוט פחות חושבות מהזין.. חוץ מי זה, גם אם הן לא, מה זה משנה?״ הוא העריץ אותי על כל משפט כזה שיצא לי מהפה וניסה להלל אותי במילים כמו- את מיוחדת, לא כל הבנות כמוך. המשיך להרעיף מחמאות שאמורות להחמיא לי אך לפעמים גם העליבו-״ אני אוהב את זה שאת זורקת זין ולא אכפת לך מהלימודים ואין לך מטרות ואת לא חושבת על העתיד.״ סוג של מראה מול הפנים היא הציב לי. עניתי שזה דווקא דבר טוב להיות עם מטרות עם הסתכלות על העתיד ורגליים על הקרקע. ״נכון״ הוא ענה ״אבל מגניב אותי שאת לא כזו״

באיזשהו שלב הוא החל לגעת בי. לא באיזורים המוצנעים אבל כן בגופי האישי והפרטי. אציין שאם הייתי נמשכת אליו והדייט היה מוצלח יותר, אולי הייתי נהנת מזה, אבל זה לא היה הכיוון.

רעידות מחלחלה היו לי. ממש רעידות. ״קר לך?״ הוא שאל. רציתי להגיד לא, כיוון שבאמת לא היה לי קר, אך הרעידות היו מוגזמות. ״כן״ טעות. רק החמיר את הסיטואציה, הוא החליט ״לעזור״ לחמם אותי ונצמד אלי יותר ממקודם.
הראש שלו היה מופנה לצד הפנים שלי בקרבה מילימטרית. ידעתי שאם רק אפנה את ראשי, הוא ינשק אותי.
הכרחתי את עצמי להסתכל אל האופק ולא להזיז את הראש לא משנה מה.
הסתכלתי אל עבר הים בתקווה שהסיוט יגמר.
ידעתי שלהעיף אותו ממני וללכת משם בסערה, לא אוכל לעשות. אני הרי תלויה בו בהסעה הביתה. וגם, אני לא לגמרי מכירה אותו היינו לגמרי לבד בחוף ים, בלילה. פחדתי.

החזקתי מעמד דקות ארוכות שהרגישו כמו נצח בלי להפנות את ראשי. גופי שידר גועל. איך הוא לא מבין? שאלתי את עצמי.
הוא נישק לי את הלחי.
אמרתי לעצמי שזהו. הוא לא יעזוב אותי אם הנשיקה הזו לא תקרה ואם אני רוצה ללכת הביתה, אני פשוט אצטרך לסיים עם זה.
נגעלתי מכל רגע ועצרתי כי לא יכולתי יותר. הוא חייך, צחק ואמר ״רוצה שוב?״ לא עניתי, ולמרות זאת הוא נישק אותי. עצרתי שוב.
הוא התחיל לנשק אותי נשיקות קטנות בעורף ובכתף ולגעת בי בתשוקה.
הסתכלתי אל האופק מתאמצת לא להוציא דמעות במבט קר וחלול.

המצאתי תירוץ ללמה אני צריכה לחזור הביתה מוקדם והוא הבחין בזה שאני אולי משקרת אבל לא היה לי אכפת. כי אני את הבן אדם הזה לעולם לא אראה שוב.
חזרתי הביתה ולא הצלחתי לחשוב.
רק משיחות עם חברות הצלחתי להעלות את כל הזכרונות ולהפוך את החוויה לקצת יותר הומוריסטית. אבל בחיים לא אשכח את תחושת חוסר האונים הזאת את המבט הקפוא שפשוט לא הצלחתי להסתיר, והצמרמורות שעברו בי מחוסר הנוחות. והאכזבה הזו מעצמי.
שאני לא רציתי. ובמקום למנוע מהדברים לקרות אני נכנעתי, שתקתי.

ומצד אחד אני מאשימה את עצמי,
אך מצד שני אני לא רואה את עצמי, אישית, מצליחה להתמודד עם הסיטואציה אחרת.