אחד מעליי

בפעם הראשונה שראיתי אותך הייתי בטוחה שירדת משמיים, כל כך מושלם עבורי, בדיוק כמו מלאך. אהבתי אותך, כל גופי זעק לקרבתך. לא העזתי להתקרב ולדבר, הרי אתה היית מלאך ואני עוד סתם אחת.
כל יום, כל שעה, וכל דקה עקבתי אחרייך. רגליי לא מצאו מנוח. שיערתי שתימצא בין הגדולים, המצליחים, ולשם הלכתי. ראיתי אותך מציג יצירת אמנות פרי ידייך, ראיתי אותך מנשק יפייפיה. רציתי רק לדעת, לחוש את הפלא הזה.
אתה הסתכלת ראשון. אתה הרמת והבטת עליי. בתחילה, במבט המלא בשאלה. אבל עם הזמן במבט המלא בהערכה. הסתכלת עליי כמו שמסתכלים על מישהו מיוחד. גרמת לרגליי לרעוד.
"בואי אליי", קראת לי.
הייתי בטוחה שאני בחלום, אבל רגליי לא בגדו, ונשאו אותי אלייך.
עד שעטפת אותי בידיים עבר זמן, נישקת עוד כמה. אבל לי לא היה אכפת. העיקר שאתה נוגע בי, העיקר שאתה מביט לכיווני.
הגענו למיטה, הורדת את בגדיי בעדינות. ליטפת את כולי. אני לא אשכח איך רעדתי. רציתי עוד, רציתי יותר. העזתי להסית את ידך לשם. ובמבט מופתע שהפך מהר למלא בעונג הכנסת אצבע, עוד אחת. שיפשפתי את ידי באבריך והבנת. הכנסת גם אותו לשם. מאותו הרגע עשית את העבודה בלעדיי. כולך נאנח, לוהט. היית כל כך פראי עד שלא הצלחתי לעצור. נשכבת עליי, דהרת עליי. השגת קלות את שפתיי. כל גופי הוכה בגלים, גלים של עוצמה וחולשה. ידיי חיפשו מנוח, מצאו בין שעורתיך הרכות. תפסו בהן חזק והצמידו יותר.
ירדת לפטמות, הרגשתי את העונג מתפשט תחת חום פיך. נגעת בכולי, עד שהרגשתי מלאה בך.
הייתי בטוחה שאתה שלי.
עם הזמן חלק ממך גדל בתוכי, אבל הלכת לי. לא מצאתי אותך. נעלמת בתוך ים של רגשות וחששות. השארת אותי לבד.
כששאלתי אותך מה אתה מוצא בי. אמרת יופי. וכששאלתי איזה, היססת אך ענית לבסוף: "חיצוני. זה מה שאני מוצא בך. התמימות וגופך העגלגל מושכים אותי אלייך".
הייתי משותקת. תחושתי הייתה קשה מנשוא. אבל קול קטן לחש בתוכי: וכי הרי ידעת, ידעת שהוא מלאך. ומלאכים לא מתאימים לך.