אז חשבתי

חשבתי שהכאב הגדול ביותר הוא פרידה מבן אדם אהוב.
לאסוף את הזיכרונות המשותפים שלנו ביחד, לנשום את הריח שלו בפעם האחרונה.
חשבתי שלחלום על אדם אהוב שעזב זה כואב, חשבתי שדברים כמו חיבוקים יהיו חסרים ויצלקו אותי בדמיונות.
חשבתי שזה כואב לראות תמונות שלו שמח, מאושר.
אבל בחיים לא חשבתי כמה כאב אפשר להרגיש כשאני אוספת זכרונות אחרים, של זוג אחר, שחרט על שמיים את אהבתו, הבנתי שכואב יותר להרגיש משהו שלא שייך לנו, להרגיש משהו שבו אני לא אמורה לגעת.
כואב לכאוב כאב של מישהו אחר, מישהי בוכה ברכבת ואת כאן יושבת, מקלפת את שברי אהבתה.. איזה כאב..
בחיים לא חשבתי שאני כלכך אסבול מאהבה של אחרים.
וחשבתי גם שאנחנו נשרוד.