אולי כבר התייאשתי
אולי כבר התייאשתי, אני מניחה.
כל הניסיונות שנגמרו בכישלונות, כל האכזבות שהצטברו לכדי אחת גדולה שנושאת את שמי, כל הפנים המבקרות, כל מוסכמות חברתית שמחלחלת אל עצמותיי, כל הייאוש שמטפס במעלה גרוני ונשאר לשכון עם הדמעות החנוקות שצורמות בעיניי הנוצצות, שנייה לפני הנפילה.
אולי כבר התייאשתי, אני מניחה.
לפזר רמזים, לאלץ חיוכים בהעמדת פנים טובה עד כדי כאב, להסביר למה אני רוצה אותך מבלי להתוודות שזה אתה, לנסות להבין מה מונע, לאבד עשתונות, לשקוע בשירי אהבה שמוכרים לי מציאות מזדמנת שהייתי נותנת נשמתי כדי להחזיר את משמעותה הישנה, לפני שהכרתי אותך.
אולי כבר התייאשתי, אני מניחה.
המשחק הבלתי- פוסק עם מישהו שלא מחזיר את הכדור אף על פי שהנחתי אותו בידיו ואפשרתי לו לעשות את כל שהוא חושק בו, חוסר הוודאות שכולל בתוכו חלומות שרגשותיי כלפיו הדדים, האמת הצורבת שהוא כבר לא במגרש, הספק הנוראי ששואל אם הוא אי-פעם היה.
אולי כבר התייאשתי, אני מניחה.
מהרדיפה אחרי הבלתי- מושג, מההתרפסות עבורך, מלשבור לעצמי את הלב מאחר וחששתי שאתה תשבור אז הקדמתי את המכה כי אי אפשר לרסק את שכבר מרוסק.
אולי כבר התייאשתי, אני מניחה. אולי כבר התייאשתי ממך.
תגובות (2)
אהבתי מאוד! אשמח אם תסתכלי על שלי גם ..
שבת שלום תמשיכי לכתוב נהדר
תודה רבה, מעריכה זאת מאד.
שבת שלום:)