אוכלת את זר הכלולות

שמי דונה לחואנה. מקצועי רופאת משפחה. אני מתנשאת לגובה

מטר ותשעים. שיערי זהוב כשמש ורך כמשי, על החזה שלי מחייכים

שני ברבורים שחומים, שהם הרי געש, ובפסגותיהם

פטמות תאנים. פניי כאפרודיטה אקזוטית,רגליי שתי רכבות לגן–עדן,

מוחי חריף כפלפל אדום קטן על לשונו של איינשטיין.

הגעתי לישראל מספרד, שם סיימתי בהצטיינות את לימודיי בפקולטה

לרפואה. למרות שאני בת מזל בתולה, אני מנפנפת את

תחתוני האדומים כמטפחת של מטדור, ונותנת לאיבר השור

לחדור אליי מלפנים ומאחור, אבל בלב שלי יש קור,

אף אחד לא הדליק בעיניי אור. לכל גבר הראיתי

את ציוריי על קירות ביתי ועל קופסאות תכשיטיי,

אבל לא נתתי לאף אחד את אהבתי.

עבדתי בבית – החולים תל – השומר, צברתי כסף רב.

במיטתי העגולה התעוררתי מידי שחר והרגשתי שאני סגנית

של אלוהים.

כל שבוע פגשתי מחזר חדש, נרגש, ואחרי שלושה ימים במחיצתו

קרא לי "כלבה" ויצא מבויש. יצאתי לדייטים

עם מהנדס מחשבים, פרופסור למתמטיקה,

ואפילו עם מפקד של טייסת 16 – F, אבל אני הרי סגנית של

אלוהים. ביליתי באופרות, בסינמטק, ובמסעדות גורמה,

אבל תמיד התעקשתי שבן – זוגי ישלם עד השקל האחרון.

כך נקפו השנים, הגעתי לגיל ארבעים ושתיים. התחלתי לעשות דיאטה

קפדנית בגלל לחץ-הדם הגבוה והסוכר, ועדיין נותרתי בלי בעל וילדים.

גם את האחד שאהב אותי יותר מהשאר על חוף אכזיב הותרתי אחרי

שבועיים מאוכזב. אבל אני סגנית של אלוהים. את האנשים שפטתי בלי

חמלה.לא חסכתי מאף אחד את שבט ביקורתי. כשהגעתי לגיל 52 נשארתי

כמעט בלי חברות וחברים. קניתי ארנב, ואחרי חודש ששהה במחיצתי

התחיל לנשוך אותי, ואז לקחתי אותו לפארק הירקון ובעטתי בו שיברח

לכול הרוחות והתנים. גלשתי באינטרנט לפורומים של הכרויות, אך ללא

הצלחה.אבל אני סגנית של אלוהים. כשהגעתי לגיל 58, הלבד ניקר בי כמו

היתוש באוזנו השמאלית של טיטוס. לילה אחד בקיץ שרפתי את כל

הוילונות בדירתי, לילה אחר בחורף צעדתי עירומה ברחוב אחוזה ברעננה.

וכמובן היה גם משורר שהתאהב בי, אך לשווא.

עכשיו בגיל 62 אני מתחילה להבין שמי שלא יודעת לאהוב, זקוקה כנראה

לקרדיולוג, ואם אני עדיין חושבת שאני סגנית של אלוהים בבוקר, אוחז

בי בלילה פחד אלוהים. ואם אני רוצה לתפוס את אלוהים בביצים ולא

בתפילות, לא אזכה לזר של כלולות, אלא בליבי ידקור לעד זר קוצים !