אהוב יקר שלי.

יקר שלי, אני כותבת לך את המכתב הזה בעצב גדול. אין מילה שיכולה לתאר עד כמה אני מתגעגעת אלייך. כשהלכת ממני לקחת איתך חלק גדול מאוד מהלב שלי, אבל כשבישרו לי שאתה עוד איננו הרגשתי בעצם שלקחת איתך את כל הלב שלי. הרגשתי מפורקת באותו רגע. הרגשתי שאין לי במי לתמוך במי להישען.אתה היית החבר שלי, הבעל שלי, אח שלי, אבא שלי היית לי בעצם להכול. קשה לי לחיות בעולם שאין יותר אנחנו שאין יותר אותך. אני זוכרת באותו יום שהמפקדים שלך באו אליי הביתה ובישרו לי את הבשורה הזאת, אני עד עכשיו לא מוכנה לקלוט שאתה עוד איננו. אני גם זוכרת שזאת הייתה מלחמה שנורא רצית להיות חלק ממנה, אבל אני פחדתי לתת לך לעזוב אותי אבל אמרת לי שהכול יהיה בסדר ושתשוב במהרה. אז..איפה אתה? למה עדיין לא חזרת אליי?למה האנשים האלה היו חייבים לבוא אליי ולבשר לי את זה במקום שאתה תגיע שלם ובריא ותחבק אותי חזק כלכך. אני מתחרטת שנתתי לך ללכת לשם אבל כשאתה רוצה לעשות משהו אין לאף אחד מה לעשות בנידון. הרי אתה בן אדם כלכך עקשן, שכשאתה רוצה משהו אתה תשיג אותו ולא תוותר, בדיוק כמו שהשגת אותי. אבל שתדע שאני כלכך גאה בך תמיד הייתי גאה בך. לא משנה מה היית עושה ומה שלא היית עושה הייתי ואני תמיד אהיה גאה בך. אתה הבן אדם שהכי חשוב לי בחיים האלה. אני מחזיקה בלעדייך פה כבר שנתיים שלמות, אך אלה בהחלט השנתיים הכי קשות שחוויתי בחיי. אז אהוב שלי אני אוהבת אותך אני מקווה שאתה בסדר שם למעלה ושומר עליינו גם משם. תמיד תהיה חלק בלתי נפרד ממני. אני אוהבת אותך…