אהובי

אני רוצה שנהיה לבד, בחדר קטן ונחמד, רק שנינו, בלי אף אחד.
אני רוצה לעמוד קרוב קרוב ולהרגיש את נשימותיך על פני.
אני רוצה להצמיד את ראשי לחזה שלך ולשמוע את ליבך פועם מהתרגשות מהר מדי.
אני רוצה להסתכל עליך ולהיאנח כי המצב מסובך מהרגיל.
אני רוצה להשפיל את מבטי לרצפה ושאתה תמהר להרים אותו בחזרה.
אני רוצה שתמחה את דמעתי אשר תחמוק כאשר נבין שלעולם לא נוכל להיות ביחד.
אני רוצה שתבכה יחד איתי כאשר נתחרט על כך שלא התנשקנו אף פעם.
אני רוצה להרגיש את ליבי מתפוצץ מגעגועים כאשר אני אתגייס ואתה תהיה רחוק,
אני רוצה לראות אותך אחרי 4 חודשים וליהנות מהרגע הראשון שבו אקלוט את פניך המוכרות,
משתוקקת לרוץ לחבק אותך ולדעת שאני שונה מהאחרות.
אהובי, כמה חבל שאינך יודע את הייסורים שאני עוברת יום יום עקב המחשבות המתרוצצות בראשי וכולן רק עליך.
אני לא מסוגלת לחשוב על האפשרות שאולי אמשיך לחיות בלעדיך.
תשוקתי הגדולה ביותר היא להפשיט אותך ולראות את מבטך המרוצה,
כי שנינו יודעים שלרגע הזה חיכית מאז שהכרנו.
סביב אנשים יום יום אנחנו עובדים, איך הם לא קולטים אותנו??
ראיתי אותך היום וכמה קשה לי להבין אהובי, שאתה לא שלי.
לו רק יכולתי, את הירח הייתי קוטפת עבורך, כי אני יודעת כמה אתה אוהב להשיג את הבלתי אפשרי.