אהבת נעוריי?

פאק. התאהבתי בה.
אל תשאלו אותי איך זה קרה כי פשוט לא תהיה לי תשובה.
אין לי מושג איך לתאר לכם מה קורה לי כשאני רואה אותה, ואני לא יודעת למה אני כותבת בכלל, כתיבה זה לבנות דיכאוניות מגעילות, אוי לא, אני מגעילה ודיכאונית? כן? לא? מה יש לי לכתוב בכלל? כאילו שמישהו יענה לי…
כן, היי אלוהים, איזה צחוקים שיצאת מהדף, אז ככה, יש לי כמה שאלות, אני אתחיל בשאלה הראשונה, מה אני עושה עכשיו?!
אבל לא, זה לא יקרה, כי אלוהים לא קיים, ואולי אפילו אני לא קיימת, ואולי כל זה לא קורה, או… שבעצם את כל הרע הזה אלוהים מעניק לי כי אני תמיד אומרת שהוא לא קיים?
אוף אני לא יודעת לענות לעצמי בכלל, אני כבר 5 שעות שוכבת בחדר שלי, בחושך, בלי אף אחד, שומעת מוזיקה ומתייסרת על חיי, מנסה לשכנע את עצמי שאני אוהבת גברים.
הרי פאק, אני בחורה בת 16, אני צריכה להימשך לבולבולים גדולים, ולקוביות סקסיות שנמצאות מעל הבולבולים, וחזה חטוב ושרירי שנמצא עוד מעל הקוביות, ו…ו… לגוף שרירי וחטוב של גברים. אני צריכה להימשך לזה, אני חייבת, זה הטבע, איך קרה שדווקא אני נמשכת לציצי, עגול וגדול, ובנוי כל כך יפה, וסקסי, ולתחת המשגע של נופר, כאילו לא… לא נופר, או שכן?
בכל מקרה, למה דווקא אני רוצה להרגיש כוס בתוך הואג'יינה שלי, ולא זין ענק בתוכו, איך? איך? למה אני רוצה שהאצבעות שידחפו לי, יהיו על ידי ידיים נשיות, ושעל לשוני תשתרבב לשון אחרת, אבל… לא של גבר, אלא של מישהי? ואת מי אני שואלת את כל השאלות האלה? הרי אין ביכולתי לתת עליהם תשובה… אני חסרת תועלת, כל מה שאני יכולה זה רק לחשוב ולבכות, ואולי להיות יפה, כמו שלפעמים אומרים לי, אבל כולם עושים את עצמם, כולם אומרים סתם, כולם מרחמים עליי.
אני מרחמת על עצמי… את יודעת מה דנה? אני מרחמת עלייך, באמת… את פשוט מוזרה ומסכנה.
אני אפילו לא אתווכח עם עצמי, אני יודעת שהיא צודקת, אנחנו מדברות המון, אני ועצמי… הצחקתי אותנו… אנחנו תמיד ביחד, היא תמיד עוזרת לי, ודווקא עכשיו לא, אולי גם היא התייאשה.
אולי אני אספר את הסיפור שלפני הכל? שהביא אותי לעובדה הנוראית שאני נמשכת ל…לב…. לבנות, לבנות טוב?!?!?
הנה, הצלחתם לגרום לי לבכות אחרי חצי שעה שלמה שלא בכיתי, מקווה שאתם מרוצים, אני דנה ואני נמשכת לבנות, ואני לא מהלסביות האלה שמשחקות כדורגל, אני מטופחת לדעתי, וגם אוהבת לקנות בגדים, בעיקר מ-H&M ומזארה, אבל כן, אני דנה ואני לסבית. או לפחות אני חושבת שאני כזאת.
קשה לי, רע לי, עצוב לי, כולם נגדי, אפילו הגוש הזה ששוכן בשמים והוא בעצם יודע הכל? הוא שונא אותי הכי הרבה, אחריו ההורים שלי, ואחריהם כל שאר העולם.
ואני גם מעצבנת, ובטח נמאס לכם לקרוא את הכל החרא שאני שופכת, אז… פשוט לכו, לכו גם אתם, כמו כולם…
אני לוגמת מעט מהמים, הן בטעם מלוח מעט, בטח מדמעותיי, ששטפו את הכוס במיץ עצב מלוח.
לוקחת נשימה עמוקה.
אוקיי, אני פשוט אספר איך זה קרה.
זה היה ביום חמישי האחרון, הכל התחיל במסיבה הנוראית אצל גל.
לא שהיה נורא, היה מדהים, הייתה המסיבה הכי מטורפת שהייתי בה בחיים, הסיבה ל"נוראות" של המסיבה, היא מה שקרה בה.
ההורים של גל, נסעו לשבוע לשיט רומנטי באיזה חור, והשאירו את גל עם כל הבית, כמובן בהוראה שלא יקיים שום מסיבה.
גל תכנן את הכל טוב מאוד, כבר כמעט חודש, הזמין 300 איש (כן, הוא עשיר, כן הבית שלו גדול.)
הבנים דאגו לנו להרבה מאוד שתייה, אני לא יודעת אף פעם איך הם משיגים את זה, אבל אצלינו, הם דואגים לתדלק את המסיבות, להרים אותן, להעיף אותן, ואנחנו, משלמים בכניסה 80 שקלים ושותקים.
איפה הייתי? אה השתייה.
ים של וודקה, וויסקי, ערק, בירות מכל הסוגים, כמויות מטורפות של אקסלים, בשביל להעלות את הוייב, ולערבב, ומאות כוסות של שוטים שמוכנות להילגם על ידי חבורה של מפגרים.
שתיתי, מודה. כולם שותים וכולן שותות, וגם שוטות, וגם סוטות, וגם… אוף…
אין מה לעשות, ככה זה, אנחנו כבר לא ילדים, הדרך היחידה באמת לרקוד ולהשתחרר, היא לשתות.
אז שתיתי, הרבה ורקדתי, כמו צוענייה מטורפת, ופשוט נהניתי כמו שלא נהניתי המון זמן, ואני באמת לא מבינה איך זה קרה, אבל אני זוכרת הכל.
אני זוכרת שהיו כמה אידיוטים שניסו לגעת בי ואני חושבת שזרמתי איתם, אני לא יודעת מה עובר עליי כשאני שיכורה, אני מודעת לזה שאני עושה שטויות, אבל אני חושבת שכולם שוכחים מזה בבוקר אחרי המסיבה, אז זה לא משנה.
בכל אופן, רקדתי כמו חולת נפש, כולם רקדו, ושתו, והיו שיכורים מוודקה, ומשאריות של אהבה שנותרו בליבם.
לבשתי את המיני הכי סקסית שלי, ואני חושבת שנראיתי די סביר, לפחות הכי סביר שהייתי לבושה למסיבה.
בזמן אחד מהטראנסים, אני זוכרת שנפלתי על הרצפה, ולא הפסקתי לצחוק, ושנופר שפכה עליי בקבוק של ערק על הבטן, ושכולם הסתכלו, והיא אמרה: "זאת החברה הכי יפה שלי".
ואני בטוחה שאם הייתי פיכחת הייתי צועקת עליה, כועסת עליה, ומרביצה לה, ואולי אפילו מרגישה אנוסה, אבל הייתי כל כך שיכורה, והרגשתי כל כך טוב.
המשכתי להשתטות, ולהתפרע עד שנגמרה המסיבה, זה היה בסביבות 03:30, וכמובן שלא חשבתי בכלל על לחזור הביתה. מה ההורים שלי היו אומרים על כך שהמיני שלי, שגם ככה כמעט לא הרשו לי לצאת איתו, מלא כולו בערק מסריח.
אז טוב שיש את נופר, החברה הכי טובה שלי, היא הציעה שאני אשן אצלה, ושנתקלח כי גם היא מסריחה, ושנשטוף את המיני שלי.
הייתי מסוחררת ובקושי הצלחתי ללכת. הלכנו ברגל לבית שלה, היא עזרה לי ונתנה לי יד, ואם לא היא, לא הייתי מגיעה בחיים לשום מקום, אולי רק לאחד החדרים של גל, עם אחד מהחברים שלו.
הגענו לביתה של נופר.
היא הייתה קצת שיכורה, אבל הצליחה ללכת, אני הייתי עדיין ביי מטורף.
היא הציעה שתחמם לנו אמבטיית קצף, "כמו שהיינו עושות בגן ביחד", זוכרת??
היא אמרה לי וצחקה.
לא היה אכפת לי, פשוט רציתי לשטוף מעצמי את הערק, זה היה כל כך מסריח ומגעיל.
היא הסירה מעליה את הגופייה ההורסת שהייתה עליה, ניצבת לפניי עם חזייתה המנומרת, כשכל שדיה מולי.
בהיתי בהן, זה היה מוזר.
"מה נתקעת?", היא צחקה.
"הנה, אני אעזור לך, למרות שאין כאן הרבה מה להוריד."
לפני שהפסקתי לבהות, בלי לשים לב, הייתי מולה עם החזייה הלבנה שלי.
צחקתי. לא הפסקתי לצחוק.
"יואו דנה, אין לי מושג מה עובר עלייך, אני רק רוצה להיכנס לישון, את מוכנה להעיף כבר את הג'ינס הקטנצ'יק שלך ממך? או שאת צריכה שאני אפשיט אותך?"
נשכבתי על הרצפה באמבטיה שלה, ולא הצלחתי לעצור בעצמי, היא החלה מדגדגת אותי, משדיי ועד כפות רגליי, והורידה ממני את הג'ינס הקצר שלי, השחור, שעושה לי תחת, ואת החוטיני האהוב עליי, הכחול.
"יואו, אין לך טיפת שיערות, איך זה יזונה?????"
"כי אני מגלחת כמעט כל יומיים, מאז שהשיערה הראשונה שלי צמחה שם, זה מגעיל אותי…"
שכבתי עירומה לגמרי על רצפת האמבטיה של נופר.
"אוי משוגעת", היא אמרה תוך כדי שמורידה גם את החזייה, וגם את הג'ינס הארוך שלה, וכמובן את תחתוני ה"כמעט חוטיני שלה".
"יאללה בואי ניכנס", היא זירזה אותי.
נכנסנו אל האמבטיה מלאת הקצף, שתינו עירומות כביום היוולדנו, לא מפסיקות לצחוק אחת מהשנייה, וללכת מכות במים, ולהשפריץ, ופשוט להשתעשע ביחד.
היא לקחה את הסבון, והחלה מסבנת את שדיה, ואני לא בטוחה מה קרה לי, אבל לפתע פתמוטיי הזדקרו, ולא יכולתי להסיר את מבטי משדיה היפים.
היא הביטה בי בתמיהה, "דנה מתוקה, זה האלכוהול נכון? או שאולי את רוצה אותי?" היא צחקה. עם העיניים שלה האלה. פאק. אני חייבת להמשיך, אסור לי להיזכר ברגעים האלה, אני יהפוך לחרמנית, ואני לא רוצה לדחוף אצבעות לעצמי כדי להרגיש סיפוק, זה מגעיל אותי.
לא עניתי ונשכבתי לחלוטין, בצורה שאצבעות כפות הרגליים שלי הרגישו היטב את ישבנה.
ואז, קרה הדבר המזוויע…
הכוס שלי, החלק והלבנבן, פגע באיבר מינה של נופר, זה היה כל כך נעים.
בחיים לא חוויתי תחושה כל כך טובה.
"דנוש, תתרחקי טיפה, אני קצת מרגישה את הכוס שלך…" לקחה את ידיה, הניחה על הפות שלי, והזיזה אותי אחורה.
הבנתי את זה, יש לי משיכה לנשים. אף אחד לא הכין אותי לזה, בחיים, לא הסבירו לי על זה כלום, אבל מאותו רגע ידעתי על זה.
סיימנו להתקלח, ומאותו רגע כלום לא היה אותו דבר… אני חושבת שזה אולי יכול להיכנס לרשימת "אחד מהרגעים ששינו את חיי", ביחד עם הפעם
הראשונה שקיימתי יחסי מין, הפעם הראשונה ששתיתי, הפעם הראשונה ששמעתי שלמה ארצי, והפעם הזאת, שיצאתי מהפות המגעיל של אמא שלי.
יצאנו מהמקלחת, והייתי בתחושת באסה מטורפת, נופר הבחינה בזה, אבל היא הייתה עייפה מכדי להתעניין בזה. היא נתנה לי פיג'מה גדולה ותחתון סבתא כזה, ארגנה 2 כריות ו2 שמיכות על המיטה שלה, נשכבה ונרדמה.
לקח לי שעות ארוכות להירדם, שעות של מחשבות בלתי פוסקות, שבסופו של דבר, לא הביאו לשום תוצאה, חוץ מלהרדים אותי.
קמתי עם הנגאובר משוגע, כאב לי הראש כמו שלא כאב לי בחיי, הלכתי ממנה מוקדם בבוקר, לפני שהיא התעוררה, והגעתי הביתה.
ראיתי קצת טלוויזיה, נחתי וירדתי עם אלעד אל הים.
אלעד הוא באמת החבר הכי טוב שלי, הוא לא הידיד הרע, שרק רוצה לזיין אותי, הוא לא הידיד הגיי, שהוא כמו חברה, אלא הוא פשוט אלעד, הגבר הכי מושלם שיש, ואני מספרת לו הכל, וכך גם הוא איתי, או שאני לפחות חושבת שהוא מספר לי הכל.
מה שטוב עם אלעד, שלא משנה באיזה דיכאון אהיה, בזמן שאהיה איתו, לא אחשוב על זה, תמיד יש לנו כל כך הרבה על מה לדבר.
כל אותו יום, לא הייתי מחוברת לווטסאפ וזה מאוד נדיר אצלי.
רק כשחזרתי הביתה, אחרי הים, אחרי הקידוש, נכנסתי וראיתי 47 הודעות מנופר, היא נורא נלחצה שהלכתי ממנה מוקדם, ושאלה אם הכל בסדר, והיא הצטערה שנרדמה מוקדם ושלא יכלה לעזור לי אתמול.
עניתי לה בחוסר רגש: "הכל בסדר, התעוררתי עם כאב ראש והלכתי."
היו לי עוד המון הודעות מקבוצות, מחברות, מרונן, שנופר אמרה שהוא רוצה אותי, אבל זה לא עניין אותי, לא היה לי כוח לכלום, התנתקתי.
פשוט התנתקתי לחלוטין.
מהמשפחה, מהווטסאפ, מהחברות שלי, מעצמי, ואפילו מהעולם.
וכך הגענו לעכשיו, למצב ההזוי הזה, בוא תמונתה של נופר העירומה לא בורחת מראשי, נשארת שם ככוח שריון אימתני, עם מחשבות מוזרות, על ציצי ועל תחת ועל… עוד פעם בכיתי.
בכי ארוך ולא פוסק.
הלוואי שלא הייתי הולכת למסיבה, הלוואי שלא הייתי שותה, הלוואי שלא הייתי מרגישה את מה שאני מרגישה, הלוואי ש… טוב הלוואי שלא הייתי קיימת, צעקתי לאלוהים, ונרדמתי.