אהבתי אותך
אני לא רוצה להתגעגע אליך יותר,
אני לא רוצה שתהייה במחשבתי 24/7,
אני לא רוצה לחשוב מה הייתי עושה אם היית עכשיו פה.
אני לא רוצה לדמיין איך זה היה מסתיים אחרת.
אני לא רוצה לחיות באשליות שזה יכל לעבוד, שבאמת אהבת אותי.
ברדיו מושמע "מוכרת לי פעם" ואז אני נזכרת איך שרת לי בקול הזייפני שלך, איך התנשקנו על הדשא כל הלילה. ששיכנעת אותי בלא מודע לעשן.
אני מתגעגעת לנשיקה האחרונה שלנו. כל פעם שראיתי אותך לא ידעתי אם אראה אותך שוב, בהתחלה ראיתי אותך בפער של שלושה חודשים ואז סבלתי חודשיים מפרפרים מטורפים בבטן בגללך. פיספסתי את ההזדמנות להגיד לך שאני אוהבת אותך ואז אכלתי את עצמי על זה אחרי ארבעה חודשים כשלא באת.
ופתאום באורח פלא צצת במסיבה.
אתה קראת לי, זוכר?!
אתה זה שהתחלת להתגרות ולבקש ממני לא במפורשות לחזור לאהוב אותך, אז חזרתי.
עוד הפעם סבלתי, כי נישקת ואז עזבת. אני יודעת שהסכמתי לסידור המטורף הזה אבל הלב שלי זז שוב, פיתח רגשות, שוב, בניגוד לרצוני!
אחרי שהצלחתי ליום אחד לשכוח ממך, אז שלחת הודעה ונזכרתי בך שוב
עד שהצלחתי להפסיק לדמיין דמותך, לחשוב מה הייתי עושה אילו היית כאן, אם הייתי קופצת עליך בנשיקה או חובטת בך שוב ושוב ללא רחמים.
איך יודעים מתי צריך לפרוש להרים ידיים, למחוק מראש את כל הזכרונות, מהבטן את הפרפרים להחזיר לעיניים את הדמעות שזלגו?
אני מניחה ברגע שמפנימים שעשית כל מה שצריך ואפשר בשבילו אבל הוא לא ראה, הוא לא הרגיש, הוא לא בכה, לא היית במוחו.
עשיתי כל מה שאני יכולה, הוא לא ראה, הוא לא הרגיש, לא הטרדתי את מוחו והוא לא ראוי להיות טרדה במוחי
תגובות (0)