אהבה שורפת

כמו אש. אתה כמו אש עבורי. ונכוותי ככ הרבה פעמים ממך.. אבל כמו האש כך גם אתה, יפה, מושך ומסקרן.
אני מוצאת עצמי הרבה במחשבות עלייך, האם היינו יכולים לתקן דברים, האם היינו יכולים להיות מאושרים.. היה לנו טוב יחד בין כל הרע. כמו האש היית חם אלי, עטפת אותי, וגם שרפת.
העלת את הלב שלי בלהבות, עד עפר, עד שנשארו רק שאריות.. והשאריות היו של האהבה- שמשום מה המשיכה. המוח ידע את הכאב, הגוף ידע את הכאב, הכאב לא הרפה; והלב היה טיפש. הלב נפל למלכודות ובער, והמשיך לבעור. הלב לא ידע דבר מלבד האהבה אלייך, שהייתה מוכנה לעמוד בפני כל מכשול, רק כדי להרגיש את החום שלך.. ואולי אפילו עדיין מוכנה..
והנה שוב במחשבות שמציפות. איך ממשיכים קדימה? איך מתקנים לב שרוף ?..