אהבה עצובה, בין השמש לירח

היה היו פעם שני טיפות, טיפת ירח וטיפת שמש,יום אחד הטיפות נפלו אל האדמה, כל אחת במקום אחר,
טיפת הירח נפלה לאגם הקרח הגדול ומהטיפה נוצרה ילדה יפיפה, היה לה עור בהיר, שיער לבן חלק ארוך ארוך, עיניים כסופות בהירות בהירות, כמו אור הירח. מכיוון שהטיפה נפלה לאגם הקפוא רסיס קרח נכנס לטיפה, וכשהטיפה הפכה לילדה, הרסיס הגיע ללב של הילדה והקפיא אותו.
לטיפת השמש קרה דבר שונה לגמרי, היא נפלה להר געש, והתמלאה בחום ואהבה, ממנה נולד ילד מדהים ביופיו, כי המראה שלו שיקף את השמש כמו שמראה הילדה שיקף את הירח, היה לו שיער בלונדיני עד הכתפיים, עור שזוף במקצת ועיניים זהובות, כמו קרני השמש ובלבו היה חום,
לכל אחד מהילדים היה כלי נשק, להגנה עצמית בעיקר, לילד היתה חרב אפופת להבות, גדולה ומרשימה ולילדה, היה פגיון קטן, מעודן, בוהק וקטלני
לשני הילדים היתה רק מחשבה אחת, למצוא אחד את השני, והם התחילו ללכת,
הם הלכו ימים ארוכים, לילות קפואים, עד שבסוף, ראו אחד את השני, מרחוק,
הם רצו אחד לעבר השני, עם ידיים פרוסות לצדדים, מוכנות לחיבוק
הם התחבקו זמן ארוך ואז הילדה שלפה את הפגיון שלה ונעצה אותו בגב של הילד, ללא כל היסוס,
היא השכיבה את הילד על האדמה, הוא גסס, ופרפר שם, מנסה לומר משפט "אני אוהב אותך" הוא פלט, היא הסתכלה על עיניו, דמעה זלגה לה על הלחי, היא לקחה את הפגיון ונעצה אותו בביטנה,
וכך הם שכבו, ביחד, מחובקים וחיכו למוות