אהבה, נפילה, התרסקות

בשבילי אהבה היא תמיד כמו נפילה מצוק אל התהום.
בהתחלה, כשיש מעט פרפרים בבטן בכל החלפת מבטים זה כשרק קופצים מהצוק, כשבטוחים שאנחנו שולטים בנפילה שעתה להתרחש מולנו.
ככל שמכירים, והרגש מתחזק, נופלים עמוק יותר ויותר.

ככה נפלתי עבורך, אהובי.
קפצנו יחד מהצוק, בעוד שאתה אוחז במותני מנשק ומשכנע שהכל יהיה בסדר.
ואני מהופנטת במבטך, מתמכרת לטעמן של הנשיקות, מתמוגגת במגע ידייך, משתכנעת שאתה תרכך את נפילתי ושהכל יהיה בסדר.

אבל כל נפילה עתידה להסתיים בהתרסקות.

ושנינו התרסקנו.
זה כאב, אהובי.
לא, לא הלכת לאחרת. גם אני לא הלכתי לאחר.
לא היה שום ריב מכריע שאת לבבותינו שבר.
האהבה לא נהייתה חד צדדית, הלא כך אהובי?
אז מה קרה לנו, איך התרסקנו?
איך אתה התרסקת לרסיסים, לשברים?
מה פגע במכונית שלך באותו היום, אהובי? מה הפיל אותך מהצוק ההוא, אהובי?
ולמה אהובי, למה נפלת משם בלעדי אהובי?