אהבה – לתחרות תחרות סיפורים של royayalon =)

ישבנו בג'קוזי, אני והוא. שנינו, לבד.
הנוף היה מרהיב. השקיעה הסגולה-כחולה, השמש הזהובה והחמימה.
היה פשוט מהנה. הרבה זמן לא היה לי כיף כמו איתו.
הוא אחז בידי הרפויה ונישק אותי עליה.
דמעתי, אבל ניסיתי להסתיר את זה ממנו.
"מה קרה? עשיתי משהו?" הוא שאל לחוץ.
"כלום." מלמלתי.
"נו, מה קרה?" הוא שאל.
"כלום." אמרתי ברוגע "לא משנה."
"את יודעת שאת האהבה שלי?" הוא שאל בחיוך.
הרכנתי את ראשי.
"אני רוצה…לספר לך משהו."
"מה נסיכה? את מותחת אותי!"
בלעתי רוק ונשמתי בכבדות, "זה לא משהו טוב."
"יש לך מישהו אחר? אני לא אכעס. אם את מאושרת מזה." הוא אמר בטון מלבלב.
"כמה שאני אוהבת אותך." מלמלתי באיטיות "זה יימשך לנצח. אבל רק איתך."
"מה זאת אומרת?" הוא שאל מבוייש.
"אני צריכה לעזוב לחוץ-לארץ."
"זהו?" הוא אמר נרגש "נדבר בסקייפ ובפלאפון."
"אני נוסעת לחוץ-לארץ, כדי לעבור בדיקות."
"של מה?" הוא היה חסר סבלנות.
"לבדוק אם יש נס שיעזור לי להחלים מהסרטן הסופני הזה," פרצתי בבכי. "ואם לא…"
"אל תאמרי את זה."
"אבל אני אמות." יבבתי.
"כולם מתים בסוף."
הנחתי את ראשי על צווארו. "אני אוהבת אותך."
"גם אני." הוא השיב.
"גם אתה אוהב את עצמך?" צחקקתי.
"גם אני אוהב אותך." הוא אמר והשפריץ עליי מים.
"היי!" קראתי והתחלנו להתיז מים אחד על השני.
הוא נישק אותי על לחיי שבאותו רגע הפכה לוורודה מעט, הייתי קצת סמוקה.
"אני בא איתך." הוא קבע.
"לאן?" שאלתי כלא מבינה.
"אני בא איתך לחוץ-לארץ."
"לא." פסקתי.
הוא הצדיק את עצמו, "כדי להיות איתך כמה שיותר."
"יש לך משפחה. חברים. אל תעזוב אותם."
"אני אוותר על הכל בשבילך." הוא אמר והעיניים שלו זהרו.
"האהבה שלנו תיגמר. אני אמות." קראתי בעצבות שחלחלה אל תוך ליבי.
"אז אני אמות איתך." הוא אמר ברצינות מלאה.
נאנחתי.
"אני לא רוצה שתמות. ואני רוצה שתבטיח לי משהו."
"מה?" הוא שאל בסקרנות.
"רגע, קר לי. נצא ואז אני אומר לך." קראתי תוך כדי שאני רועדת.
התנגבנו במגבות הלבנות של המלון והלכנו לכיוון החדר שלנו.
"מה רצית להגיד לי?" הוא שאל.
"ש… אם אני אמות," אמרתי ואז תיקנתי את עצמי "כשאני אמות,"
"נו, די, פסימית שכמותך." הוא קרא בצחוק.
"כשאני אמות," התעלמתי ממנו "אז תבטיח לי… שתתחתן עם מישהי אחרת."
"לעולם לא!" הוא קרא "אני אוהב אותך!"
"אם אתה באמת אוהב אותי אז תעשה את זה!"
"טוב." הוא קרא בייאוש.
למרות שלא סבלתי את המחשבה הזאת שלו עם מישהי אחרת, אמרתי את זה.
שיהיו לו חיים טובים. שלא יתאבל עליי במשך שנים. שישמח.
הוא חיבק אותי וחייך אליי את החיוך המקסים שלו. והגענו בדיוק.
נכנסנו לחדר שלנו, ושנינו רצנו להתקלח ולהתלבש.
כבר הייתי צריכה לרדת למונית. הוא ליווה אותי.
נהג המונית חיכה וצפר לנו בחוסר סבלנות.
"להתראות נסיכה שלי." הוא חייך ונישק אותי על השפתיים נשיקה קלה כנוצה.
פעם הוא נישק אותי את הנשיקה הראשונה, עכשיו את האחרונה.