אהבה כואבת וקארמה

"אני לא מבין… את לא אוהבת אותי, שירן?" הוא החזיק לי את היד ברופפות, הרגשתי שהוא קצת רועד. העיניים הנוצצות שלו עם הריסים שאני כל כך אוהבת פתאום נהפכו לאטומות. הוא הביט בי בתקווה שאענה לו שצחקתי ושברור שאני אוהבת אותו, הוא האהבה של החיים שלי. אני מכירה אותו מאז התיכון, מעולם לא ראיתי אותו במצב כזה רגיש, העיניים שלו נהיו אדמדמות במקצת, כאילו שהוא שניה מלבכות.
הסתכלתי עליו, הפעם בלי פחד, ובעיקר – בלי רגש… "תחשוב על מה שאתה שואל", אמרתי. ניתקתי את היד שלו מהיד שלי. הוא, לעומת זאת, תלה את ידו באויר, ולא הזיז אותה, כאילו הייתה פסל, כאילו הוא מבקש ממני שאחזיר את ידי.
"אני לא מבין אותך", הוא אמר במבט שבור, "מה זאת אומרת?"

הסתכלתי הצידה, לא יכלתי להביט בו. "לאן את מסתכלת, לעזאזל? תסתכלי עליי, לא על המכונית" הוא אמר תוך כדי שהוא שם את ידו על לחיי והסיט את פניי אליו.
העפת לו את היד, הסתכלתי לו עמוק בעיניים, ואמרתי – "אני מסתכלת על המכונית כי אני מתה לנסוע ולעוף מפה כבר. זה נגמר, להתראות… וערב טוב".
שמעתי את הנשימות שלו, שתמיד באות לפני הדמעות. סובבתי את גבי, עמדתי ללכת. הוא תפס בזרועי ודמעות שלא מפסיקות לזלוג רצו על הפנים היפות שלו.
"למה?" הוא שאל ונחנק לרגע, "הכל היה בסדר, אני לא מבין אותך…" הוא ניגב את הדמעות ומה שנשאר לו זה עיניים אדומות, שם את הידיים בכיסי המעיל השחור שלו וחיכה לתשובה. כל כך רציתי לחבק אותו,

כל כך רציתי לתת לו נשיקה על הלחי, כל כך רציתי שהוא יצחק עליי שהוא יותר גבוה ממני, כי כשהיינו בבית הספר היינו באותו הגובה, ואני זאת שתמיד צחקתי עליו. כל כך רציתי לדעת שאני הולכת לשמוע את קול הבס העמוק והסקסי שלו בסוף כל יום, להתכרבל איתו מתחת לפוך, להניח את הראש שלי על החזה שלו, לשמוע את דפיקות הלב שלו ושהוא ילטף לי את הראש. כל כך רציתי להמשיך לנסות להבין למה אני כל כך אוהבת אותו, למה האהבה שלנו כל כך חזקה, ואיך זה קרה בכלל שנהיינו ביחד. כל כך רציתי להשאר, כי רק אלוהים יודע כמה שנים חיכינו לזה. כל כך רציתי לפרוץ בבכי, הרגשתי שאני לא מסוגלת להחזיק את זה יותר,

כי הוא האדם היחיד שיכול להבין אותי יותר טוב מכולם, להכיל את האופי המורכב שלי ולאהוב את זה, שיכול לגרום לי להרגיש באהבה כמו ילדה קטנה.
הוא היחיד שיכול אבל לעולם לא ישבור לי את הלב, ובגלל זה הוא היחיד שכשאני איתו אני לא מפחדת להתאהב.
הוא הרגיש את המחשבות שלי, וחיבק אותי חזק למשך 5 דקות, כמספר השנים שחיכינו להיות ביחד. כנראה שזה החיבוק האחרון… לא רציתי לשחרר, לא רציתי לעזוב, וכל כך רציתי להגיד "אני אוהבת אותך", אבל במקום זה יצא לי:
"אתה זה שויתרת עלינו עוד מההתחלה".
התנתקתי ממנו, שוב,
והפעם התפללתי,
שזה יהיה לתמיד.