אהבה זה מסובך

כשהײתה קטנה, היא נפלה ופצעה את הברך. כשבכתה לאמה היא צעקה עליה שאם תפסיק לרוץ מהר, היא לא תיפול. בגן כולם נהגו למשוך לה בצמות, אז הגננת אמרה שזה כי כולם אוהבים אותה, אפילו שזה גורם לה לבכות. כשבגרה היא הבינה, אהבה זה מסובך. היא אהבה המון דברים – ספרים, שקיעות, גלידה ואת הים, אך אנשים פחות. לאהוב דברים תמיד היה יותר פשוט, ולמרות זאת, היא קינאה באלו שאוהבים זה את זה, זה היה חסר לה, מישהו שתאהב אותו יותר מכל הדברים. היא התנחמה בדברים שאהבה, אך לאט לא הפכו אלו לתפלים לחוסר האהבה שלה כלפי אנשים. יהיה לי מספיק לאהוב רק איש אחד, לא צריך יותר מזה, היא חשבה, אך אפילו אדם אחד לאהוב היא לא מצאה. היא חיפשה ברחובות, בבתים ואף בארצות רחוקות, וכל מה שהצליחה למצוא היה סתם אנשים, אבל לא אנשים לאהוב. יום אחד היא נסעה רחוק רחוק לקצה הארץ, לחפש שוב אנשים לאהוב. היא הלכה והלכה וחיפשה וחיפשה, ואז, משום מקום, הגיע אדם מזוקן וגבה קומה שחטף לה את התיק, הפיל אותה אל הרצפה וברח משם תוך צרחות של מטורלל. הוא ברח עם כל מה שהיה לה איתה, שם, בקצה הארץ והותיר אותה בידיים ריקות, אז היא פנתה למשטרה, אבל שם אמרו לה שהם לא יכולים לעזור לה. יש הרבה אנשים בעיר הזאת ויהיה קשה למצוא את אותו האחד שגנב ממנה את הדברים, וחוץ מזה הם עסוקים שם במשטרה ויש להם דברים חשובים יותר לעשות מלחפש איזה תיק של אישה מעיר אחרת, ככה אמרו לה. שוטר אחד הציע לה שיסיע אותה בחזרה אל ביתה, היא הסכימה. השוטר היה צעיר ויפה, עם עיניים כחולות וכל התכונות הטובות שיש לשוטרים יפים. היא נכנסה לתוך הניידת שלו והם נסעו. כל הדרך היא בהתה בו והוא הביט לכביש בשתיקה. רק כשממש התקרבו אל ביתה, היא חשבה לעצמה, אני לא רוצה שהנסיעה הזאת תסתיים. העיניים של השוטר הזכירו לה את הים, היא הרגישה שהיא יכולה לשקוע בלהביט בו שעות. "יש לך עיניים יפות." היא אמרה לפתע. "מתאימות למדים." התבדח השוטר. "אני שמחה שגנבו לי את התיק," היא מצאה את עצמה אומרת, "אחרת לא הייתי פוגשת אותך." היא מעולם לא דיברה ככה עם אף אדם, היא הבינה שמשהו שונה בה כשהיא עם השוטר הזה. בינתיים השוטר אמר: "אולי היינו נפגשים בנסיבות טובות יותר, מי יודע."
"זה לא משנה." היא ענתה, "ניתנה לנו ההזדמנות הזאת ואנחנו צריכים לנצל אותה." השוטר לא הבין למה היא התכוונה, גם היא הרגישה קצת מטורפת, ואז בדיוק הם עצרו ליד הבית שלה, "אני לא רוצה ללכת, אולי נישאר עוד קצת?" היא אמרה. "ונעשה מה?" תמה השוטר. "נתנשק?" היא הציעה. "למה לא?!" הוא ענה, ואז הם התנשקו, זה היה לה מגעיל, רטוב ועם טעם רע. היא נסוגה, "מצטערת!" אמרה, "אני לא יכולה יותר." ואז יצאה מהניידת והלכה ישר הביתה, לבכות.