אהבה בשלג ,

19:09 1013 7 באוקטובר 
אהבה בשלג , 
בין כול השמים הצבועים בעננים לבנים ואפורים , אני מרגישה אוירה של חולשה לבד , השמים מזמזמים לי שירי ארס , של פחד אהבה , החורף הגיעה והסופות מתחילות ומתחזקות , מיום ליום כוחי עוזל וניגמר , אני מרגישה איך שליבי עצר , 
כמו זמן שקפאה , ידי רועדות מפחדת , 
ואני לא מרגישה מוגנת , ואינני חסויה , 
כול מגעה , כול דיבור ליטוף חיכוך השפתיים החום שאהובך , אני לא השכח זאת הייתה אהבתי הראשונה , השלג השנה 
אהבה שנתנה לי לעוף על עצמי הרגשתי בעננים שהוא היה איתי , 
הייתי מאושרת שהוא היה מלטף את פני 
הייתי מרגישה רעד כול הגוף רועד , 
הרגשתי גם איך שהוא ברגעי חולשה מתפרק , 
אהובי הלכת לפני זמן מה , והשלג כבר בא לו עם השנה , 
הוא גובר ומתחזק וככה אני נישארת , 
ליפי הופך לקרח מתקשה, 
אני כבר אינני תמימה שעליה אפשר לוותר , 
הבטחת שתחזור אז איך אתה !? 
אתה שם למעלה מקשיב לי 
תענה , ליי…. 
למה אומרים לי שהזמן יעשה את שלו !? אני לא מאמינה לזה כי הזמן קאפה הכול כה קרח וליבי מתקוץ אני לא יכולה שאותך לא לאהוב , איך פשוט איך !? 
לשכוח זה דבר שקל לעשות אבל לברוח זה דבר שירדוף אותי , תמיד . בכול מקום , 
הזמן עובר ואיתה גם השלכת , 
מישהו קם ונעלם ובא לו לעולם עוד אדם 
החיים משתנים מהקצה לקצה ,
וכול אחד משנה את זה , 
אהבה שלי שהייתי , זה שאהבתי וזה שאוהב , זה שאת חייו לי נתן , 
זה שעל ליבי תמיד שמר , 
זה שהבטיח עלי לשמור מכול רע ומכול בור , הוא הלך , ואיתו גם הסתיו ,
החורף יגיעה השלחת כבר איננה 
טיפות הגשם מטפטפות על פני , ואני מרגישה את הרעד הזה כול גופי מרגיש בזאת את הדמעות האלה שלא אוצתי מעולם שהדחקתי כול הזמן פיתום הכול יצאה , אוצתי את נשמתי , 
רצתי כול כך מהר רק כדי לשכוח ,
רק כדי לא להרגיש , 
החיים הם כמו רכבת שדוהרת ואפעם לא עוצרת באותה התחנה , 
הרגשתי איך הכול עובר בפני כמו סרט , 
הרגשתי איך שליבי מתקוץ וסכינים חודרים לליבי , 
זה כאב , זה היה מביך , 
ומי זה שאמר שלא שווה את הדמעות מי שגורם לך לבכות אני …. ונשברתי 
אני ששקרתי , למי !? בעצם , לעצמי 
חזק אותי , מבדידותי , תחבר כול שבר ושבר עד שתבין אותי כול פעם מחדש , 
עד המבול הבא , 
שהכול יגמר כבר , שהכול היה רע , 
אז הכול יכול לקרות אין כיון לרוח 
האופק לא ניגמר , 
לא השכח זאת אהובי לעולם , 
~ סוף ~