אדישות
ההפך מאהבה זו לא שנאה אלא אדישות,
רגש משתולל אל מול שתיקה מכאיבה,
ציפורים חגות מעל נבלות אכולות.
מדבר דומם, חם ומייגע, מטביע בחולו,
במקום הזה פעם היה ים ואנשים, גלים ודגים.
היום הלב שקט, חסר פעימה.
נזכרת בדמותך, בזמנים בהם החיית אותי
רק לראות אותך הולך הליכה סתמית ברחוב
מפנה מבטך אלי, מבט קטן וחטוף אלי
והמשכת ללכת
הייתי עוד אחת בנוף, והנוף הרי משעמם.
היית ראש אדיש ללב מפוצץ באהבה.
היום אני הולכת ברחוב,
אדישה לחלוטין,
אפילו לא מפנה מבטי אליך
השקט שלנו נשמר
יש לך כל כך הרבה מה להגיד
אתה לא פוצה פה
ממשיך להירקב במדבר שלך
ואני ציפור,
ציפורים נודדות למקום שיש בו חיים.
תגובות (4)
פשוט יפהפה.
ממש אהבתי. כתיבה מעולה!
מקסים כל כך!
מדהים!!!