אדוארד..

היי אדוארד, זאת אני.. לילי .
אני יודעת שאין מצב שאי פעם תקרא את זה, אבל חשבתי לכתוב לך בכל מקרה, סתם ככה.. כי אין באמת מישהו שיודע לעודד אותי יותר ממך.
טוב אז רציתי לספר לך מה עבר עליי מאז אותו היום שהלכת לשם , הייתי אצל רופא השיניים שלי לפני כמה ימים, ונחש מה עשיתי? כן, עשיתי מדידות לגשר, אני בטוחה שזה יראה עליי גרוע הגשר.. אבל אתה תמיד נהגת לומר שזה יראה עליי כל כך חמוד שכל הבנים שבעולם יסתנוורו מזה וזה יפעל עליהם כמו כישוף. טוב אני מודה שזה הצחיק אותי שאתה באמת האמנת שזה יקרה, כי תכלס אף אחד לא הסתכל עליי או אהב אותי אי פעם רק כי אני איך שאני , (חוץ ממך כמובן). עוד משהו שיצא לי לעשות זה להצטרף לתנועת נוער, אני זוכרת כשאתה הצטרפת לתנועת הנוער הזו וזה עשה לך כל כך טוב בלב, אז אולי אחרי כמה זמן שם זה יעזור לי להתגבר על כל מה שקרה בתקופה האחרונה וזה יעלה לי את המצב רוח כמו שזה העלה לך. בנתיים יוצא לי לחשוב הרבה, גם לבכות לצערי, אבל אני מנסה להיות אופטימית, כמו שאתה היית בזמנים הכי קשים שלך. למה יצא לי לבכות הרבה? טוב אתה יודע, כל הדברים שקרו בזמן האחרון, אתה ואני. אני לא יודעת .. אני פשוט מרגישה שאין אף אחד שיכול באמת להבין אותי מאז שנעלמת ככה.
אני זוכרת את היום הראשון שפגשתי אותך, זה היה היום הכי גרוע אבל כמעט הכי טוב שהיה לי אי פעם. אני זוכרת בדיוק מה קרה באותו היום.
חיכיתי בתחנה המרכזית אחרי יום קשה מבחינה חברתית, רבתי עם הידיד הכי טוב שלי , הוא יכול להיות כל כך אידיוט לפעמים, ויודע מה? כל פעם מחדש הוא ידע איך לשבור אותי כמו שצריך ולזרוע לי מלח על הפצעים. לא היה לי כוח לאף אחד באותו היום, הייתי פשוט צריכה לנשום אוויר ולשבת לדבר עם בנאדם שבאמת יבין אותי, לצערי האדם היחיד שאי פעם הבין אותי וגם זה לא ממש היה אותו ידיד שרבתי איתו , חברים אמיתיים לא היו לי , הילדות מהכיתה שלי סתומות מידי והידיד הכי טוב שלי לא שם כצריך אותו, אחלה יום הא? "היי אני אד, אפשר לשבת?" נקטע חוט המחשבה המלא רחמים עצמיים שלי ברגע אחד. נער גבוה בעל שיער חום ,עור בהיר ועיניים ירוקות פנה אליי כשישבתי במושב שליד התחנה שלי . "כן, ברור אד, אני לילי.. " חייכתי חיוך קטן וטיפה מזויף כי לא היה לי כוח לאף אחד, "תגידי? את יודעת מתי קו 812 מגיע?" הוא שאל, "כן ברור אני עולה בו, תעלה איתי אני אכוון אותך כבר " אמרתי, "תודה " הוא חייך והמשיך "אני חדש פה, עברתי לגור פה לא מזמן,אני גר למעלה ליד הכיכר שליד היער, ממש קרוב לפה, " , טוב זה הסביר הרבה דברים.. רואים שהוא חדש אם מכל האנשים מהתחנה הוא החליט לעלות דווקא איתי , "הא נחמד." עניתי בחוסר כוחות, "אממ אפשר להגיד לך משהו או יותר נכון לשאול.. " שאל אד, "תשאל.. אתה מוזמן.. זה לא שאני ירביץ לך או משהו" אמרתי . "את צריכה מישהו לדבר איתו? כי זה ניראה שעבר עלייך יום לא כזה מדהים ואני יודע שזה מוזר אבל אולי יהיה לך קל לספר מה קרה לבנאדם שלא מכיר אותך בכלל מאשר לבנאדם שכן, כי אחרי הכל אני לא יכול לשפוט אותך לא משנה מה תעשי כי אני יודע רק מה השם שלך" הוא אמר כאילו הוא מרחם עליי, אני לא צריכה רחמים מה הוא רוצה האד הזה!? , אבל יש לו נקודה טובה, באמת קל לדבר עם מישהו זר על הבעיות שלך מאשר עם מישהו קרוב. עצרתי לשניה ואמרתי "אתה רוצה שאני אספר לך מה קרה לי? טוב אז תמצא מקום נחמד שאף אחד לא יהיה בו ושאני אוכל לדבר אך ורק איתך בלי אנשים אחרים" ..אני לא יודעת למה ,אבל הייתה לי הרגשה שהבנאדם הזה באמת יבין אותי , ובאמת הייתי צריכה את ההבנה הזו ממישהו בעולם הזה. "בואי" הוא חייך והושיט לי את היד, הנחתי את ידי על ידו , והוא התחיל להוביל אותי .
הובלת אותי לכיוון היער אד, לא ידעת לאן הלכת בכלל אבל המשכת ללכת ולהראות שאתה כאילו יודע, כשנכנסנו ליער סיפרתי לך שאני טיפה מפחדת מיערות, הם מפחידים בדרך שלהם, כשהייתי קטנה תמיד כשעברתי שם הייתי מדמיינת עצים גדולים עם פרצוף שרוצים להרוג אותי, אבל כנראה זה כי ראיתי יותר מידי סיפורי אימה, "אין לך מה לדאוג" תמיד אמרת וחייכת כל פעם שהפעלתי יותר לחץ על ידך מהפחד, ידעת להרגיע אותי כבר מהפעם הראשונה שנפגשנו בתחנה המרכזית, "תגיד , מה השם המלא שלך? כי אד אני בטוחה שזה רק קיצור" שאלתי אותך, "אדוארד ג'יי ג'ונסון..ומה השם המלא שלך לילי?" נעצרת מעל גשר מסוים שהיה שם, "ליליאן קלארק" אמרתי עם חיוך, "אז ליליאן קלארק, מה הרס לך את היום ולמה הייתי צריך לראות אותך עם מצב רוח שכזה במקום שתחייכי בדיוק כמו עכשיו?" שאלת עם חיוך מקסים , "אממ טוב זה סיפור ארוך" אמרתי, "אוקיי ולי יש את כל הזמן שבעולם ..את מוזמנת לפרוק, הרי במילא אני לא יוכל לשפוט אותך" . סיפרתי לך בסופו של דבר מה קרה לי באותו היום, ידעת להעלות לי את המצברוח כמו שצריך.
אחרי אותו היום שנפגשנו ביער, כשסיפרתי לך הכל וכשאתה סיפרת לי מי אתה, התחלנו לבלות ביחד די הרבה, הלכנו לסרטים יחד, צחקנו הרבה, אפילו לימדת אותי לנגן יום אחד זוכר? אני בכל אופן לא מסוגלת לשכוח את היום הזה.. זה היה היום הכי שמח שהיה לי אי פעם. זה היה יום נורא גשום זוכר אדוארד? זה היה מתי שאותו ידיד שלי עזב לעיר אחרת, טוב זה היה קשה לי להיפרד אחרי 3 שנים כאלו איתו , אמנם הרבה ריבים אבל הוא עדיין היה אדם נורא קרוב, בכיתי הרבה כשחיבקתי אותך מתי שהוא עזב.. אני די בטוחה שחזרת רטוב יותר מהדמעות שלי מאשר מהגשם באותו היום. גם לך לא היה היום הכי טוב בעולם, זה היה היום שאחיך הקטן נפצע זוכר? ג'רמי הקטן שנסע באופניים שלו ואז נהג מטומטם פגע בו. אתה לא בכית אבל ראו שזה לא היה היום הכי מדהים בעולם בישבילך. היית ניראה כמוני בדיוק ביום שהכרנו.
באותו היום היינו מכירים בערך חודש, בחודש הזה הספקנו לדעת המון אחד על השניה, אבל לא סיפרת לי הרבה דברים, במיוחד דבר אחד שלפי דעתי היה יותר חשוב מהכל, הלכנו לבית שלך טיפה , להתעודד אחרי היום הקשה הזה בבית הספר, אמא שלך הייתה עם אחיך בבית החולים היא אמרה לך להישאר טיפה בבית ולא לבוא , אז נישארתי איתך ולימדת אותי לנגן טיפה , "את יודעת לילי? עם כל הקטע שאני אומר שבאמת לא אכפת לי מכלום ומאף אחד אני מבין שכן אכפת לי, מהרבה אנשים, מאמא שלי , מאחי, ממך, אמא שלי לא במצב הכי טוב והיא דואגת לג'רמי, ג'רמי המסכן כולו פצוע בגלל הנהג הזה, ואת…" הוא נעצר והסתכל עליי,"אני מה?.." הסתכלתי בדאגה.. ,"את..את פשוט.." הוא נתקע עם המילים, "את …. אוף אני מטומטם! למה אני לא יכול פשוט להגיד את זה וזהו!" הוא התעצבן, "תירגע.. קח אוויר ותנסה לומר את זה בדרך שלך .." אמרתי, "הוא הסתכל עליי .. ראיתי שהוא עוד שניה בוכה.. אד אתה בחיים לא בוכה, מה קרה? מה קרה לאדוארד ג'יי ג'ונסון שאני מכירה? , נתתי לו חיבוק ואז הוא פשוט פרץ בבכי ביישני וקטן עליי, הלב שלי פעם כל כך מהר באותו הרגע, זה עשה לי כל כך רע לראות אותו ככה, "היי .. היי תרים את הראש.." שיחררתי אותך מהחיבוק ולחשתי , הסתכלת עליי , ניגבתי לך את הדמעות בזמן שהחזקתי לך את הפנים בעדינות, "אני..אני.. אני מצטער שהיית צריכה לראות אותי ככה.." הוא חייך בזמן שראיתי את הכאב שלו בעיניים הירוקות שלו, חייכתי אליו בחזרה . הנחת את ידך על הלחי שלי בעדינות , והתקרבת אליי אד. נישקת אותי אד. היית הנשיקה הראשונה שלי.
עבר לו הזמן ועברו כבר שנתיים שלנו יחד אדוארד שלי. חווינו הרבה יחד. רק חבל שזה לא יוכל להמשיך עוד. במהלך השנתיים האלו לא סיפרת לי על הסרטן אדי, אותו הסרטן הקטן שטייל בגופך , היית חולה בלוקמיה אד, ולא אמרת לי כלום כי פחדת שאתרחק ממך, גילית את זה אחרי שנה וחצי שהכרנו, הסרטן הקטן שבגופך לא אהב אותך כמוני אד, הוא לא אהב אותי גם אדי, הוא שלט בך וצבט אותך כמה שיותר, הוא הרג אותך אדוארד. הוא הרג אותך אחרי השנתיים של ההיכרות שלנו. אני אוהבת אותך אד. תמיד אהבתי. מי היה מאמין שאחרי שנתיים אני אשב פה ואבכה על הקבר שלך אד ואקריא את המכתב הזה ליד הקבר שלך בלוויה שלך כשאתה כולה בן 17 במותך.
שלך לנצח.
ליליאן ג'יי ג'ונסון, וכן, שיניתי את השם בישבילך.
אזכור אותך תמיד.
ואם ישאלו אותי מדוע קיעקעתי את שמך על ידי הימינית, אגיד שזכיתי לפגוש מלאך והוא היה בן האנוש היחידי שפגשתי. כי כולנו כאן שדים ומפלצות אכזריים בעולם הזה אדוארד ג'יי ג'ונסון, כולם חוץ ממך.