אגדת האייל

היה היתה משרתת בארמון הגדול שבממלכה ושמה דייר. היא מעולם לא פגשה את הוריה- הדבר היחידי שידעה אודותם הוא ששניהם נעלמו במעמקי היער שעה לאחר שנולדה, ומעולם לא שבו לקחת אותה. חדרנית בארמון אימצה אותה והעניקה לה את השם דייר על עיניה העגולות והפעורות לרווחה תמיד בסקרנות כעיני אייל. דייר הייתה מלאת חיים, ותמיד מצאה דרך מהנה לעבור את מטלות היום. המלך והמלכה, שאהבו את המשרתת הקטנה בכל ליבם, נהגו בה ברכות ובחביבות. הנסיך סיילס והנסיכה אנטל קיבלו אותה, כאחות כמעט, ונהנו לחבור אליה ולדרוש בעצתה בנושאים שונים. לעיתים נהגה דייר לחלום על בילוי רומנטי עם הנסיך סיילס, שהיה מושא אהבתה שנים רבות. כמובן, שהנסיך לא ידע מרגשותיה של דייר, שכן אם ידע בוודאי היה צוחק, וייתכן שאף היה מפסיק לדבר אליה. לא, החליטה. הקרבה אליו ואל אחותו הייתה יקרה מכדי להציבה בסיכון.
בממלכה העתיקה, קבע החוק שעל בני האצולה להינשא עד שיימלאו להם 20 על מנת להבטיח צאצאים בריאים. בעל מעמד גבוהה שלא ציית לכלל זה, נושל מתוארו. החוק תקף גם על בני משפחת המלוכה, סיילס בן ה19 ואנטל בת ה17. כך יצא שהמלך והמלכה החלו במסעם למצוא שידוך מתאים לבנם הבכור.
"אוי אנטל, את חושבת שהם יימצאו לו בת זוג?" שאלה דייר המיואשת את חברתה, שכבר ממזמן ידעה על החיבה של דייר לסיילס. "אני מקווה שלא. למרות שזה אולי אנוכי קצת מצדי לאחל לאחי מזל רע. ובסך הכל, אם לא יינשא עוד חצי שנה, אני אהיה הבאה בתור"."הלוואי ויכלו לשנות את החוקה. בכלל זה אינו זמן טוב לזוגות צעירים. מלחמה מתקרבת" הוסיפה דייר. " אל תאמרי זאת! בארצנו שורר שלום כבר מאות שנים ולא סביר שתפרוץ מלחמה" טענה אנטל בבהלה קלה. "תמיד היו לי תחושות בטן חזקות. הפשע בממלכה מתגבר לאחרונה, שמת לב?" אמרה דייר במרירות.
ובאמת, שבוע לאחר השיחה הסתננו חבורת פושעים לטירה של אציל חשוב והרגו אותו בשנתו. בית המלוכה גייס כוחות ויצא למתקפה נגד אנשי היערות, הפושעים והרוצחים במערב. הייתה זו מלחמה קשה, והיא נמשכה זמן רב. המלך והמלכה הנואשים, ניסו להגיע להבנה הדדית ולמציאת פשרה, אך מטבע הדברים לא היתה תקשורת בין שני הצדדים. לבסוף הגיעו להחלטה. הם הציעו להעניק שלוש משאלות לאדם שיימצא ויעצור את ראשי הפשיעה. הייתה זו החלטה קשה, שכן כדי להגשים משאלה צריך קסם, וקסם הוא דבר נדיר שאין הרבה ממנו. דייר, שיותר מכל רצתה באהבתו של סיילס, החליטה להציע את עצמה למשימה.
המלך והמלכה הסכימו לבסוף לשלוח את דייר, והיא יצאה ליער. המשימה לקחה לה כחמישה חודשים תמימים אך לאורך כל הדרך עודדה את עצמה בזכרון חיוכו של סיילס ובתגמול שתזכה לו.
כאשר חזרה, התקבלה באהבה רבה ובהערצה. מעמדה כמשרתת בוטל והיא הוכרזה כרוזנת בפני עצמה. סיילס היה אז באחת מהארצות אליהן שלחו אותו המלך והמלכה לחפש כלה. דייר מצדה, הביעה את המשאלה הראשונה וחיכתה בקוצר רוח לשובו.
כשחזר, לבעתתה של דייר, הביא עמו סיילס נערה כבת 18 -שנה מבוגרת מדייר- בשם אילואן, שאהבה אותו בכל ליבה. והוא, לא הסתיר את העובדה שגם הוא נפל ביופיה. דייר הפגועה האשימה את הקסם בכישלון ובייסוריה צעקה לשמים "הלוואי ולא היו מרמים אותי תמיד! הלוואי ולא הייתי אוהבת אותו כל כך! הלוואי ולא הייתי מרגישה ככה! לפתע הקיפו אותה זערורים והיא הרגישה שכל רגש שהיה בתוכה נשאב ואיננו עוד. היא הייתה חופשייה.
בהיעדר פחד. החישה דייר את צעדיה לעבר חדרו של הנסיך ומצאה אותו לבדו. היא השמיעה באוזניו את המעשה והכריזה על כוונתה לעזוב את הממלכה כמה שיותר מהר. או אז הזדעק סיילס והסביר לה כי גם הוא אהב אותה, זמן רב, וחשש שאם יציע לה נישואים היא תסרב. הוא הוסיף ואמר שאילואן הייתה הנחמדה שבמועמדות ושמעולם לא אהב אותה כאישה. הנישואים, כך טען, היו על מנת לשמור על תוארו. דייר, שכעת לא נותרה בה חמלה, אהבה או חרטה, לא חזרה בה ושבה לאמר לו שבכוונתה לעזוב. הוא התחנן בפניה שתשתמש במשאלתה האחרונה להשיב את רגשותיה, אך היא פשוט יצאה. פשוט כך, צעדה לתוך העצים, ונעלמה.

עשרים שנה אחר כך

זה מסע הציד הראשון של פורסט. אביו תמיד אמר לו שהיער מקולל, אך השקט השרה שלווה על הנסיך הצעיר, והוא נהג לטייל בו מדי פעם. הוא עצמו נקרא על שם היער. המלך מעולם לא הסביר לו מדוע. הוא איתר עדר איילים יפיפה בין העצים. איילה אחת הסתובבה לעברו. פורסט הנמיך את קשתו. עיניו ננעצו בעיניה, והוא הסתובב ויצא במהירות. הוא לא ישוב לשם עוד.