אביטל של פעם

פרק 1
אביטל שכבה על שולחן הניתוחים , חיוורת וקפואה כולה. הרופאים עשו כל מה שביכולתם אך חייה של אביטל נגדעו בזמן שמצאו אותה מדממת וגוססת ליד נהר שופע מיים. על ידה היא ענדה את הצמיד שהעניק לה גבריאל.
הארוס של אביטל , רפאל היה שבור לגמרי. הוא היה בטוח שגבריאל היה האחראי היחיד שהביא לכך שאביטל נפטרה בגיל צעיר. כשגבריאל הגיע לבית החולים. הוא היה בטוח שהוא הלך לראות את אביטל אהובתו.
" הנה הבוגד הראשי שלנו כאן , איזה כבוד יש לנו אשר בא אלינו תימני מסריח שכמותך , גרמת לאביטל עוגמת נפש בזה ששלחת אותה לבית החולים. בלא עוול בכפה. מה באת , נזכרת בה פתאום? היא הייתה כל כך טובה ואתה באת והרסת אותה." אמר רפאל והביט לעברו בשנאה.
" מה, מה זאת אומרת שהיא נפטרה? לא ידעתי את זה, אני מאוד מצטער , אוי כמה לא נעים. אני מששתף בצערכם. למה , אביטל, למה?" אמר גבריאל בבכי ורפאל דחף אותו לעבר היציאה מבית החולים.
" אתה האשם היחידי במותה , כולכם התימנים קמצנים אלוהים ישמור, רק חשוב בשבילכם הכסף והכבוד. איפה אתם כשמרוקאי נפטר? בשביל זה אתם חיים בשביל הכסף והקמצנות שלכם , ילדה מסכנה בת גילך גרמת סבל ועוגמת נפש. ובשל כך היא נפטרה . מסכנה אפילו לא הספיקה להתחתן." אמר רפאל בקול.
" אבל , איך? איך היא נפטרה? למה אף אחד לא אמר לי מה קרה לה? רציתי להתחתן איתה והיא נפטרה. באתי להגיד לכם שאני אוהב אותה. אני כל כך אוהב אותה שאני אמות , אני אתן הכול למענה." אמר גבריאל בקול שבור.
"תמות , בטח שתמות מבושה על כל מה שעשית לה. אתה תמצא את מותך יום אחד. אתה גרמת לה עוגמת נפש וככה אתה בא לעשות ממני צחוק? מה ככה לימדו אתכם שלא מתעסקים עם מרוקאים , כולכם התימנים יש לך מנהגים משונים בגלל זה מה שעשית לה , מסכנה איך היא יכלה לחיות ככה?! איך היא יכולה לשכב במנוחה על משכבה בשלום?" אמר רפאל וכל מילה שהוא אמר , עשה לגבריאל עוד יותר לא טוב.
" מה עשיתי לה? למה אתם מדברים אליי ככה? אני בסה"כ אהבתי אותה , אהבתי אותה אהבת נפש עמוקה וככה חפרתם קבר לאשתי לעתיד? היינו אמורים להתחתן , היו לנו הרבה תכניות. ועכשיו, עכשיו אין לי כלום." אמר גבריאל והלך לדרכו . הדמעות ירדו לגמרי . אהובתו אביטל נפטרה ומה הוא יעשה עכשיו בלעדיה.
הוא לא ידע מה לומר , גבריאל הלך מהר ככל שהיה יכול. אבל להפסיק לבכות הוא לא היה יכול. עד לפני יומיים וקצת הם היו ביחד והבטיחו זו לזה שלעולם לא יפרדו. פתאום עכשיו הוא שבור וגלמוד , הוא לא היה יכול להאמין שזה נכון.
איך כולם האשימו אותו במותה זה הדבר שהכי הכאיב לו לשמוע מהם. רק לא הם . המשפחה שלה והמשפחה שלו יריבות ושונאות אחת את השנייה.
ועדיין לא ברור איך ולמה היא נפטרה ומה גרם לה למות. הוא היה בטוח שכל מה שהרופאים עשו לא הספיק. איך הוא יכול להוכיח את הרשלנות הרפואית המסובכת הזו.
לא נראה לו שאי פעם הוא ימצא את הסליחה המיוחלת אצל משפחת עיני. שהאשימה אותו במוות ביתם האהובה אביטל על לא עוול בכפיו.
הוא לא רצה לפגוע בהם כמו שלא התכוון להשלות את אביטל שאותה אהב הרבה יותר מעצמו. הייתה לו תקווה שאכן הפעם האהבה שלהם תנצח.
משפחת עיני הסתכלה עליו כאל בוגד ותחמן, שניצל והשלה את בתם הקטנה אביטל.
אביטל הלכה אחריו בעיניים עצומות בלי שידעה שהוא סתם משחק איתה.
כשהוא הגיע לביתו, הוא הפסיק לבכות לכמה רגעים ואז נכנס פנימה. גבריאל הבחין בהוריו ואז באחיותיו הקטנות. אבא שלו ניגש אליו ונתן לו סטירת לחי. היחס שלו יותר הכאיב לו מאשר מכת הלחי שחטף מאביו.
" איך יכולת לגרום למעשה כזה מבחיל ומבייש, אתה בן למשפחה תימנית , בני תימנים אשר חונכו לפשטות ולצניעות. איך אתה מעז לבוא הנה , אחרי ששהת בבית שכל כך הזהרתי והקפדתי ." אמר אביו בכעס.