נשיקה אחרונה

לין ישבה בחדר ההמתנה עם שאר בני המשפחה של החבר שלה,ניר.
"מה מצבו?"שאלה את הרופא שניגש אליהם
"הוא עובר ניתוח..כרגע,לא ניתן לדעת בוודאות..אך יש סיבוך."ענה.
"סיבוך?"שאלה..
"לין,החבר שלך עבר תאונה קשה..זו אחת הפציעות החמורות ביותר שראיתי בהיותי רופא..אך מצבו יכול גם להשתפר.."ענה..נותן לה איזה שהוא ניצוץ של תיקווה.
"הכל באשמתי.."האשימה את עצמה.."אם לא היינו רבים.."
"זו לא אשמתך.."הרגיע אותה.
"הוא עלה על ההגה עצבני..שבור."קראה."יכולתי למנוע את זה.."
"..הוא סובל מפגיעה חמורה בליבו.."אמר הרופא.."עקב כך..זמן ההחלמה עלול להיות ארוך..אך,הכל תלוי בו.."
"אוי לא.."אמרה לין…
כשמאוחר יותר…
פקח ניר את זוג עיניו..הכל מסביב היה לבן.שליו..
"אני בגן עדן?"..שאל..מבחין בלין,שנראתה לו כמלאך יפייפה..
"לא.."ענתה..מחייכת אליו.."
"חשבתי שראיתי מלאך..אבל זו את.המלאך שלי.."חייך..
"אתה..לא כועס?"שאלה..
"למה שאכעס?"שאל..בקול חלוש..
"לא חשוב.."ענתה…
ימים רבים ..שבועות חלפו מאז..
לין פקדה את חדרו כל יום..היא גם ישנה שם.ניר עבר מאז סדרת בדיקות קפדנית ביותר..
במכשיר נותרו טיפות אחרונות של מורפיום..
הכאב,החל לחזור..
הוא החל מתפתל מעט מכאבים..
"כואב לך?"שאלה נסערת..
"כן..,"ענה.."אבל זה בסדר.."
"אני אקרא לאחות.."ענתה.
"אני רוצה לדבר איתך.."אמר בטון רציני.
"על מה?"שאלה..
"הרופא דיבר איתי אתמול..כשיצאת לקנות קפה.."החל לומר..
"מה הוא אמר?"שאלה נסערת כולה.
"הוא אמר שיש החמרה במצב.."ענה..אוחז בכף ידה.
"שזה אומר?" ניסתה לומר.
"לין,לא נשאר לי הרבה זמן לחיות.."אמר כשדמעות זולגות מעיניו..
"אתה…אתה…?"החלה לגמגם..
"יש לי דימום שמתגבר..והם לא מצליחים לעצור אותו.."אמר..
"איפו?.."שאלה אותו..
"בלב שלי.."הוא אמרת".יש לי פגיעה קטלנית שהם לא מצליחים לטפל בה."
"ניר,אני בטוחה שהם ימצאו דרך לטפל בזה.."בטחה בהם..
"לא ,"ענה.."הרופא אמר שאין מה לעשות.."
"חייבת להיות דרך להציל אותך.."ענתה בוכיה..
"את חייבת להיות חזקה,בשבילי.."ענה,עצוב…."אבל,במיוחד בשבילך."
"אתה מבקש ממני..דבר בלתי אפשרי.."קראה.
"לין.."ענה.."זה יהיה קשה,אבל,זו המציאות,מתוקה שלי.."ליבו נשבר בקרבו למראה ביכיה.הוא אהב אותה מאוד.וכן,אם המצב היה הפוך..הוא גם לא היה מוותר עלייה כך.
"לין..רציתי לדבר איתך,כי בבוא העת,זו את שתצטרכי לנתק אותי מהמכונות.."פנה אלייה.."תבטיחי לי שלא ינסו להחיות אותי.ברגע שהלב שלי יפסיק לפעום ..,ואיני רוצה שתהיי כאן כשזה יקרה.."
"אתה מסלק אותי?"שאלה..
"לא.."ענה.."אני לא רוצה להכאיב לך..אנא לכי,זה לא יקרה עוד הרבה זמן.."
"לא.."ענתה מסרבת ללכת משם.
"לין..בבקשה.."בקש ממנה.
"לא דן.."ענתה..מנגבת את הדמעות מעיניה..
"אני אוהב אותך.."אמר עם דמעות בעיניו..חש כי המוות קרוב..
"..אני אוהבת אותך.."בכתה…
"אני מבטיחה.."ענתה..כשלפתע הכל התחיל מתדרדר.."אומר להם..את בקשתך האחרונה.."
"אני רוצה רק נשיקה,אחת..אחרונה.."נאנח..
לין קרבה אליו..ונשקה לו..נשיקה מתוקה..אחרונה..שהייתה מהולה בעצב ודמעות..
כך נפרדה ממנו….הדופק שלו נחלש..הוא עצם את עיניו…כשלפתע נכנסו לחדר..צוות החייאה.
"לא..קראה בפניהם.."הוא ביקש שלא תנסו להחיות אותו.."
כמה חודשים לאחר ההלויה..
כשהיא עומדת ליד הקבר שלו..נושאת את ילדו ברחמה.
לאחר שהניחה פרחים ודיברה אליו..חשה מין משב רוח נעים נוגע בה..
"יפה לך ההריון.."נשמע קול מוכר..
היא הביטה סביבה כשלפתע..ראתה אותו…הוא נראה כל כך,חי..כמו ביום שלפני התאונה.
"לא,את לא חולמת..אני באמת כאן.."ענה
"אבל..אתה מת.קברתי אותך..לפני 3 חודשים.."ענתה.
"אני רוח.מלאך,נשמה…"ענה.."שום דבר לא יכול לפגוע בי עכשיו.."
"מה אתה עושה כאן?"שאלה.
"באתי לפגוש אותך.."ענה..
"לפגוש אותי?"שאלה…
"להשגיח עלייך..להיות איתך."ענה.
"כבר שלושה חודשים אני עוקב אחרייך..בבית הקברות.."סיפר.
"עוקב אחריי?"שאלה.
"פחדתי להבהיל אותך..לפגוע בך."ענה.
"לא..אני לא נבהלת."ענתה..
אני שמחה לראות אותך…"ענתה כשעיניה מלאות דמעות .רצה אל בין זרועותיו..
שחיבקו אותה חזק..שכן,את הלמות ליבו לא שמעה הפעם..ליבו אינו פועם.הוא מת.
לאחר שהתחבקו..והתנשקו…
"בבית החולים זו הייתה נשיקה אחרונה..אחרונה לחיים.זו,תהיה נשיקה ראשונה,לאחר המוות."

..
"