סיפורו של זאב 2

הבוקר הגיע, אך עדין היה מעונן, ענפים נשברו, העשבים היו רטובים והבוץ נדבק לגוף.
אותו זאב היה בעצם איש זאב. קראו לו סאם.
הוא חזר למצבו הרגיל.
אבל עדין זה לא שינה כלום.
הוא עדין דימם מהבטן , האזור שעליו ישב היה רטוב בדם והצלעות שלו כאבו.
גופו היה נאה, שערו היה שחור וארוך עם עיניים כחולות.
הוא ניסה לקום וללכת אבל זה לא היה אפשרי.
זה היה כבר 9 בבוקר שלפתע עברה במקום שורת ג'יפים.
הוא ניסה לצעוק לעזרה אך הם היו רחוקים ממנו בכמה מטרים.
לפתע ג'יפ אחד עצר וממנו ירדה נערה חמודה.
שערה היה שטני, חלק וארוך.
היא לבשה חולצה שחורה עם מכנס צבע זית.
פניה היו עדינים.
היא ניגשה אל סאם.
סאם נבהל לרגע אך הבין שהוא נמצא במקום טוב לעכשיו.
היא שאלה אותו: "מה קרה לך?!"
הוא ענה : "אממ כלום,…סתם נפלתי פה על משהו.."
היא הנידה בראשה ואמרה: "זה נראה כאילו ירו בך! איך אתה מצליח לשרוד! בוא אני אקח אותך לבית חולים…"
הוא הסתכל על פניה ועל שערה שהיה רטוב מכיוון שהתחיל לרדת גשם.
הוא הנהן בראשו.
לאחר 5 שעות סאם התעורר בבית החולים על מיטה.
אזורו הפצוע היה חבוש ותפור.
הוא ראה את אותה ילדה יושבת לידו.
הוא אמר : "תודה רבה לך! אממ מה השם שלך?"
"ליסה." היא ענתה וצחקה.
סאם התאהב בה מהרגע הראשון.
ליסה הבחינה בזה אך השתדלה לא ליצור יותר מדי קשר עין.
באותו ערב הוא יצא לבחוץ.
לחצר של בית החולים.
ליסה באה איתו.
הם התיישבו ליד עץ גדול ודיברו ודיברו ודיברו.
לפתע סאם הסתכל על השעון ואמר: "ואו כבר 12!"
סאם הסתכל על הירח המלא.
הוא הרגיש את גופו מתחיל להשתנות אט אט.
הוא ניסה לעצור את זה אך לא הצליח.
גם בליסה נראה משהו שונה.
אחת…שתיים…חושך.
הם שניהם הפכו לזאבים.
הם יצאו ליער הקרוב והלכו.
מאז לא נראו עיקבותם…