סיפורה של יולי(ה) – פרק 2

נשארתי עומדת במקום עוד כמה שניות , ואז מיהרתי אל חדרי ואמרתי לרום שהוא צריך ללכת. הוא קם והובלתי אותו במהירות אל מחוץ לבית "סורי על זה .. אבל אתה לא יכול להישאר.." התנצלתי לפני שסגרתי את הדלת בפניו המבולבלות. נשענתי בגבי על הדלת , וחשבתי 'איזה מגעילה אני! ככה אני מגרשת אותו?!! איכס. אני מגעילה את עצמי. אבל הוא לא יכול להישאר בבית כשאמא גם בבית, הוא לא יכול לראות את איך שהיא נראית כי הוא בטח יבהל, ויספר את זה לאבא שלו, ואבא שלו ייכנס אלינו הביתה, ואמא תשאג עליו קללות כי הוא עצבן אותה, ואז ייקחו אותה לכלא, ואז רום יברח לתאילנד , כי זה מקום יותר טוב מאשר להיות שכן של מפלצת(אמא שלי=מפלצת, כי היא עם עניים אדומות, ושואגת , ומפחידה) אבל לפני זה , הוא יספיק לספר לכל הבצפר שאמא שלי מפחידה , ושזה עובר בגנים, וכולם ייתרחקו ממני ואני אהייה מנודה חברתית, ויישאר לי רק את לאק , ו- – – '
"יולי, מה את עומדת שם?" שאלה אותי אמא , ורק עכשיו שמתי לב שאני מזיעה ומתנשמת מהמחשבות האחרונות שלי..
"אהה.. ,פשוט נפל לי הטלפון ליד המדרגות אז הבאתי אותו ", אמרתי והוצאתי מכיסי במהירות את הטלפון והראיתי לה אותו. היא הנהנה באיטיות והלכתי לחדר.(טוב , כמו שראיתן, בזמן שאני לחוצה, אני מתחילה לדמיין ולחשוב על דברים נוראיים ומוזרים.. חח.. בחזרה לסיפור- )
התיישבתי להכין שיעורים, ולאחר מכן קמתי אל החלון הגדול שליד המיטה שלי והסתכלתי דרכו אל הרחוב. פתאום היה לי חשק ללכת לשקדייה. הכנסתי את הטלפון לכיס ,עם האוזניות, ואמרתי לאמא שאני הולכת לנוי. למרות שאין בשכבה מישהי שקוראים לה נוי, זה סיפור כיסוי.. אני עושה את זה הרבה.. לקחתי אוטובוס וירדתי בתחנה הקרובה לבצפר, ולאחר שראיתי שאף אחד לא מבחין בי , נכנסתי דרך החור הקטן שבשיח , ותוך 5 שניות הייתי בתוך הבצפר. נשכבתי על הספסל והפעלתי את המוזיקה. כעבור 3 שעות שהייתי ככה, אמא שלי שלחה לי סמס : 'יולי, בואי הביתה , אני צריכה ללכת עבודה, תנעלי אחריי ותישארי בבית כי אולי אני אחזור תוך זמן קצר. – אמא.'
באי חשק בולט, קמתי וחזרתי הביתה. כשעליתי במדרגות אל הבית, פגשתי את רום,"היי, איפה היית? הייתי אצלך בבית ואמא שלך אמרה שיצאת. " הוא אמר ואני חשבתי ' הוא ראה את אמא במצב שלה.. אוי גד… ואז נזכרתי שלא עניתי לו ואמרתי "אהה.. סתם.. הלכתי לאנשהוא.. למה חיפשת אותי?"
"הטלפון שלי נשאר אצלך, ורציתי לקחת אותו."
"אה. בוא , תיקח אותו עכשיו, " אמרתי ועליתי אל הבית שלי כשהוא אחריי. נכנסתי הבייתה , ורק כשהגעתי לסוף המסדרון שמתי לב שהוא נשאר נטוע ליד דלת הכניסה והסתכל על משהו. התקדמתי לעברו והבטתי במה שהוא ראה.- בקבוקי הבירה הריקים של אמא , הסיגריות והכדורים שהונחנו ליד הספה ברצפה.
"אהה.. זה.. זה כלום, אל תתייחס .." אמרתי , מופתעת שהצלחתי להגיד משהו בכלל..
הוא הלך במהירות לחדר שלי והביט על הרצפה, ולבסוף ראה את הטלפון שלו, שהיה מונח בין קפלי השמיכה. הוא לקח אותו ואמרתי לו שמה שהוא ראה בסלון זה כלום ושהוא לא ידאג. הוא הנהן והלך.
ישר – נעלתי את הדלת, שמתי את בקבוקי הבירה בפח, ואת הכדורים והסיגריות לקחתי אל החדר של אמא שלי, והנחתי אתם על השידה הגדולה שלה. התכוונתי ללכת , אך משהו תפס את תשומת ליבי. מסמך לבן, שעליו כתובות המון מילים, היה מונח על השידה. הרמתי אותו ואז ראיתי מה תפש את תשומת ליבי- המילה אנה. שהייתה כתובה אחריי המילים "הנרצחת : " כמעט התמוטטתי . המשכתי לקרוא וראיתי שהרוצח הוא….
הוא אבא שלי.