סיפורה של היילי

זה סתם סיפור לכיף אז אל תצפו לרמה אבל אני בטוחה שזה יהיה נחמד לקרוא אז… תהנו!

הדבר הראשון שהיילי שומעת כשהיא מתעוררת היא אמה הזועקת בקולי קולות. היא מעיפה מעליה את השמיכה, כאילו הייתה זאת הפעם הראשונה, וכעבור רגע מדכאת בעצמה את הדחף לקום להתפרץ לחדר השינה שלמטה ולעצור את אביה החורג מלפגוע באמה. ואז היא נזכרת מה יקרה.
השעון שעל השידה מורה על השעה ארבע לפנות בוקר. מושלם. בדיוק מספיק זמן כדי להכין את הכול. נדמה שבכל בוקר המטלות מתרבות מעט יותר והזמן מתקצר כבדרך פלא כשהיא עושה את דרכה ממיטתה אל הכיור הסדוק ושוטפת את פניה במים הקרים, משפשפת את עיניה כה חזק עד שדמעות מתחילות להיקוות בהן.
לבסוף, כשהיא ערנית מספיק כדי לשמוע בחדות מצמררת את הצעקות, הקללות והעצמים הנזרקים אלו על אלו, היא מצחצחת את שיניה ופונה בהיסוס אל הדלת. לרגע, היא מנסה להתעלם מהרעש מהקומה מתחת להתמקד בקולות הנשימה הרדודים והמותשים שבוקעים ממיטת הקומתיים שבקצה עליית הגג אך לאחר רגע אמה צורחת עוד פעם על אביה החורג, משהו על זה שהיא שונאת אותו, כרגיל.
לבסוף, כשהיא מסיימת לעזור את האומץ הדרוש בפתיחת הדלת, היילי שולחת ידה אל צווארה ובעדינות שולפת את המפתח המחובר לשרשרת ממקומו על חזה, מתכופפת קלות בעודה פותחת את הנעילה הכפולה ויוצאת מהחדר חרישית.
מרגע שהיא יוצאת למסדרון היילי מתחילה למהר, היא יורדת במדרגות, מנסה לא להשמיע קול כשרגליה היחפות תופחות על קרשי העץ.
"את!" נשמעת הקריאה כאשר היא רצה לאורך המסדרון. "מה אמרת למורים האלו שלך הפעם?" הוא אומר את המילה בבוז. יורק אותה עליה בעודה קופאת במקומה.
"כלום…" היא מנסה להסביר אך זה כבר אבוד. מרגע שהוא החליט שהיא אמרה משהו, גורלה נחרץ.
"אוה, באמת? אז למה עוד עובד סוציאלי חסר חיים דחף ת'אף שלו לכאן? אהה?!" הוא צועק עליה והיא מקווה שאחיה הקטנים למעלה עוד ישנים עמוק מדי בשביל לשמוע את זה. היא לא טורחת לשלוח מבט מבקש עזרה אל אמא הישובה על המיטה המבולגנת, היא רק משפילה את מבטה ולוחשת סליחה בקול חנוק.
"סליחה?! סליחה?! אני צריך לדאוג למשפחה המטופשת הזאת! אם זה היה תלוי בי הייתי הולך מכאן כבר מחר!" הוא מתחיל בנאום הקבוע שלו. לא שהוא יקיים אותו. הוא אף פעם לא מקיים. אולי בגלל שיש בו טיפת אהבה לבנו שנם במיטתו בעליית הגג ולבתו המתפתחת כעת בבטן אמה, או, סביר יותר, פשוט לא מוכן לקבל את תנאי הגירושים של אמה.
"אני אלמד אותך לקח!" הוא צועק והיא עוצמת את עיניה. מתכוננת לכאב.