סיפורה של היילי IX

אז פרק מעט חסר פואנטה, אין מה לעשות, ככה זה עובד, קריאה מהנה!

שעתיים לאחר מכן ניתן היה למצוא את היילי במרתף ביתה, עוטפת את הרהיטים המעטים שהוצבו שם בניילון ונאבקת בפחית צבע כחול שסירבה להיפתח. שיערה השחור נאסף בגומייה לזנב סוס מושלם, מותיר לקווצת שיער בודדה לצנוח על עיניה. באותו הרגע היה קשה להאמין שרק שלושה שבועות קודם לכן היא שכבה מעולפת בבית חולים. חבורותיה נרפאו ולא נותר מהם כמעט סימן וידה שנפצעה קלות כבר שוחררה מהתחבושת אם כי עדיין הייתה מעט חלשה, אבל לא חלשה מדי כדי לאפשר להיילי לעשות את הדבר היחידי שרצתה לעשות עם חדרה החדש.
אם מישהו היה נכנס אל מרתף הבית בבוקר יום ראשון הוא היה נדהם. הקירות היו צבועים בגוונים שונים של תכלת וכחול כמו גם התקרה מלבד עיגול מושלם במרכזה ממנו יצאו קרני שמש צהובות – כתומות, רק טיפת צבע אחת זלגה אל קצה אחת הקרניים ופגמה מעט בתמונה המושלמת, למרות שבעצם זה מה שגרם לה להיראות אמינה.
על תחתית הקירות צויר דשא ירקרק מנוקד שלל פרחים, עצים, חיות קטנות ושלל קישוטים. על אחד העצים צויר תפוח מושלם שנראה כמעט כתצלום, על העץ לידו צויר לימון מעט עקום אבל בהחלט ניתן לזיהוי.
כך קושטו כול הקירות מלמעלה עד למטה בשמים, שמש, עצים, צמחים, חיות, עננים, כוכב בודד מעל המיטה ואבן יחידה ממנה בצבצו שלוש רקפות. החדר היה מושלם. אדם רגיל היה רואה בהשקעה בזבוז זמן, לרוב היילי הייתה מסכימה איתו אך לא הפעם, הפעם היא נמנמה על הרצפה רצופת השטיחים, ראשה נח על פוף סגול ומעט בלוי, מחייכת לעצמה בשקט לאחר שנכנעה לתחושת האופטימיות הטבועה בה, כנגד כול הסיכויים, שהפעם היא תישאר שם יותר זמן, שהפעם ביתה לא יהפוך למקום כליאתה ואולי, היא אפילו תתחיל לראות בו בית.

כשהיילי התעוררה כבר הייתה שעת צהריים מאוחרת ובטנה קרקרה בקולי קולות. היא קפצה ממקום משכבה בשניות, מניעה את גופה הדואב מהצורה הלא נוחה בה ישנה. לרגע, היא עוד חיה בחלום הקטן שלה, אבל הוא התפוגג במהירות. יהיה נחמד לבלות את הזמן שנותר לה שם במרתף המקושט אך תהיה זאת טיפשות להעמיד פנים שהזמן הזה יהיה שווה את המאמץ, בכול מקרה לאחר הגנבה הגדולה של ליל אמש לקניית מגוון צבעים, מברשות, שטיחים ושאר האביזרים בהם השתמשה לעיצוב החדר היילי תהיה חייבת להפסיק.
אמש, לאחר שגנבה את כול המזומן והוציאה מכרטיס האשראי את מספר השטרות הרב ביותר שנתנה לה ההגבלה היא הפקידה את הארנק וכרטיס האשראי בו במחלקת אבדות ומציאות של האזור, היא אמרה שמצאה אותו ברחוב ושנראה שבעליו הפיל אותו, הפקידה הודתה לה על שהביאה אותו והיילי הלכה משם, מרגישה מעט רע על הגניבה הגדולה אבל לפחות השתמשה במה שנשאר לה מהכסף לטובת אחיה לא פחות מטובתה האישית, לקניית אוכל. חוץ מזה, כשנשארו לה מספר דולרים מצאה היילי חנות מוסיקה קטנה וקנתה חלילית פלסטיק זולה עבור ליה. ליה ניגנה בחלילית מאז הייתה בת שבע ויחד עם קולה המלאכי היא הייתה המוסיקאית הטובה ביותר שהיילי הכירה. לא חוכמה גדולה לאור העובדה שהייתה המוסיקאית היחידה שהיילי הכירה ובכול זאת, היא הייתה די טובה.
וכך, כשהיילי התעוררה באותם צהריים של יום ראשון, היא פתחה את המקרר הקטן שבמטבח שלה, הכינה ארוחת בוקר מאוחרת מאוד מביצים, חלב, דגני בוקר, מעט ירקות ושוקו וקראה לשני אחיה הקטנים ממשחקיהם בחדרם ליהנות איתה מהארוחה במקום שעם קצת תקווה יהיה ביתם.