סיפורה של היילי IV

המשך של הקודם…
https://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%90%D7%94%D7%91%D7%94/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%99%D7%99%D7%9C%D7%99-iii.html

כשהיילי פוקחת את עיניה בשנית האור היחידי הוא אור מנורות הפלורוסנט. מבעד לחלון נגלה אליה פנס רחוב שמאיר על שמים אפורים מזיהום. היילי מנסה לקום על רגליה אך אחות מזדמנת פוקדת עליה לחזור למקומה ומניחה על פרצופה מסיכת חמצן מטופשת.
"ליה," היא פולטת ולאחר ממשיכה, "הארי, איפה הם?" לרגע האחות נראת מבולבלת וקצב ליבה מאיץ אך לאחר רגע היא עונה.
"הילדה שבאה איתך עוד נמצאת בניתוח. דוקטור מרקס מנתחת אותה עכשיו, נגרם נזק רציני לכבד שלה וכבר נעשתה אצלה כריתת תוספתן, אנחנו אופטימים שאחרי הניתוח הדימום הפנימי יפסיק והיא תתאושש, את לעומת זאת חטפת זעזוע מוח די רציני אבל נראה שחוץ מזה הרוב זה רק חבלות, את תהי בסדר," היא אומרת ומקרבת מעט למיטה, מרימה מהשולחן את הגיליון הרפואי עליו מטובע סמל בית החולים באדום.
"והארי?" היא מתעקשת.
"היה איזה ילד שהגיע לכאן מעט אחריך, הוא עדיין בחדר ההמתנה, אקרא לו אם את רוצה."
"כן," היא קרקרה וניסתה להוריד את מסיכת החמצן מפרצופה.
"אה – אה," מלמלה האחות בעודה לוקחת את ידה בעדינות ומחזירה אותה לצד גופה. "תישארי עם מסיכת החמצן ואם כואב לך – תלחצי על הכפתור," היא מצביעה על משאבת משככי הכאבים, "אל תפחדי לקרוא לנו במקרה הצורך." ולרגע היילי מקווה שהיא תלך אך רגע לפני שהיא נושמת לרווחה האחות פותחת את פיה ושואלת: "איך קוראים לך? אנחנו צריכים להתקשר להורים שלכם…" ומרגע זה היילי לא שומעת יותר כלום.