סינדרלה?! פרק 22

"בית ספר ליברלי מטומטם" מלמלתי לעצמי תוך כדי סחיבת המזוודה שלי, "אני שונאת את המקום הזה שונאת!" אתמול יום לפני הטיול, הלכתי למחנכת שלי וביקשתי לא להיית עם איתי בחדר כי זה לא נוח לי להיות עם בן בחדר. המורה שלי אמרה " אנחנו בית ספר ליברלי ואנחנו לא עושים עניין והפרדה של בנים ובנות. אנחנו סומכים עליכם". אז אני אני בדרך לטיול סוכבת מזוודה גדולה יותר ממני! אמא שלי דחפה שם את כל הבית! הגעתי לחצר בית הספר, איפה שכולם עמדו עם המזוודות. המזוודה שלי הסתבכה ועשתה חצי סיבוב. כמעט נפלתי "שיט שיט שיט, נמאס לי אני חוזרת הביתה!" המשכתי למלמל לעצמי. פתאום התנגשתי במשהו, הוא נפל על המדרכה עם המזוודה שלו, פאק איזה פאדיחה. "סורי סור סורי" מלמלתי הושטתי לו יד לעזור לו לקום. זה היה אריאל מהשמיניטים. "סורי סורי סורי" המשכתי למלמל והתחלתי לנקות אותו מהאבק שנדבק אליו. פאק אני חייבת להפסיק. "זה בסדד זה בסדר, אני בסדר!" הוא אמר. "אני מצטערת" המשכתי להגיד. ממשיכה לנקות אותו. " זה בסדר, התחת שלי נקי לגמרי" שיט נגעתי לו בתחת, הוזזתי את הידים שלי ממנו והסמקתי. "סליחה" אמרתי שוב. "אני בסדר גמור, איך קוראים לך?" הוא שאל. "נופר" עניתי. "אני אריאל, נעים מאוד" הוא הושיט לי את היד שלו, לחצתי אותה בהיסוס. " אז עם מי את עושה את העבודה שלך?" הוא שאל והתכופף להרים את המזוודה שלו "איתי" אמרתי. הוא הרים את המזוודה שלי ועיקם פרצוף לנוכח התשובה שלי "תודה" מלמלתי. "אני לא מת על איתי, אבל תהני איתו" הוא מילמל. כולם יודעים שבבית ספר יש שתי מחנות. מחנה "איתי" ומחנה "אריאל". שתיהם מקובלים ושתיהם יריבים. "תודה" מלמלתח והכרנתי את ראשי, לאחר שנייה הוספתי "גם אתה" וחייכתי אליו חיוך קצר. לקחתי את המזוודה שלי והתקדמתי לעבר ליבי. שעמדה עם יובל בן הזוג שלה לעבודה. וחייכה אליו חיוך נוצץ.
לאחר כרבע שעה, המזוודה שלי כבר הייתה בתא מטען של האוטובוס וישבתי לבדי בחלק האחורי של האוטובוס ושמעתי שירים באוזניות. אני מקוה להעביר ככה את רב הנסיעה. ראיתי את איתי עולה מרחוק, המורה סימנה לו איפה התיישבתי, עשיתי את עצמי כאילו לא ראיתי אותו, וככל שהוא התקרב הבית ספר האפור שנשקף המחלון נראה לי יותר ויותר מרתק. הוא הניח את התיק הספורט שלו במדף מעל המושבים שלנו. ואז הוציא לי את האוזניה מהאוזן. חייך ואמר "שלום קוטר, הגעתי" חייכתי אליו חיוך מאולץ והחזרתי את האוזניה לאוזן שלי. לאחר שנייה הוא הוציא שוב את האוזניה "איזה ניג'ס את, לפעמים אני לא מבין את עצמי" הוא בא להגיד משהו ועצר את עצמו "בבקשה קוטר אל תהרסי את הטיול"
הסתכלתי עליו במבט זועף "תפסיק לקרוא לי קוטר" אמרתי "אני לא יהרוס לך את הטיול, תהנה עם חברים שלך, ואני יעזור רק עם הקטעים הלימודיים"
"אוקי קוטר, איך שבא לך!" הוא חייך אליי, "תפסיק עם הקוטר הזה מיד" הזעפתי אליו פנים "אוקי קוטר" גלגלתי עיינים "דיי" הוא עזיף פנים " אני לא אקרא לך יותר קטור" חייכתי חיוך מנצח. ואז הוא חייך והוסיף "קוטר" הוא התרומם והתחיל ללכת לעבר חבר טוב שלו שבדיוק עלה לאוטובוס. תוך כדי שאני צועקת עליו "ואווו אתה ממש מצחיק ובוגר"