סינדרלה?! פרק 20

צלצתי בפעמון של הוילה רחבת הידים, צילצול, ועוד צילצול, ועוד צילצול. אף אחד לא ענה לי. דפקתי בדלת, חזק, יותר חזק וממש חזק. ואף אחד לא ענה לי. הטלפון שלי צילצל. אוסנת.
"הלו" עניתי מה אגיד לה עכשיו?! הוא לא עונה, ואני ממש מבולבלת ממ ששמעתי מקודם. אני בכלל לא יודעת מה לעשות…
"נופר? הגעת?" היא שאלה, לא עניתי, היה לי קשה לדבר. "נופר? את שם?" הרגשתי מבולבלת המחשבות שלי רצות "נופר?" הפעם היא צעקה מה שעורר אותי..
"אממ כן אני כאן, פשוט לא שמעתי אותך טוב" אמרתי וצחקקתי צחוק לחוץ…
"אה אוקי, הכל בסדר?" לא הכל לא בסדר, כרגע גיליתי שהבן שלך מאומץ, ואין לי מושג איך להתנהג עם המידע הזה!!!
"הכל מצויין, פשוט איתי לא נראה לי ממש בבית" צחקקתי שוב "אני דופקת והוא לא עונה, נסית להתקשר אליו?"
"כן, הוא לא עונה לא לי" אמרה כאילו זה מובן מאליו "טוב תראי אולי הוא ישן, יש מפתח בעציץ מעל הדלת, תכנסי תבדקי אולי הוא ישן"
נכנסתי לבית, הוא היה שקט ושומם, בסלון לא היה אף אחד וגם לא במטבח, "נו נופר, הוא שם?"
שאלה אוסנת שעדיין הייתה בצד השני של הטלפון.
"במטבח ובסלון אין אף אחד, שניה אני אעלה לחדר שלו" נכנסתי לחדר שלו, הריח המוכר והאהוב שלו הכה בי, הלב שלי קפץ לרגע, ונרגע..
"לא אין פה אף אחד" אמרתי " לא נראה לי שהוא בבית" אוסנת השמיעה אנחת יאוש, "טוב את יכולה לעשות לי עוד טובה?" שאלה אוסנת.
"אממ בטח" אמרתי מה כבר היא יכולה לבקש?!
"פשוט תשארי בבית, ותחכי שאיתי יגיע כשהוא יגיע תגידי לו שאתקשר אליי, לבנתיים תראי טלויזיה או משהו"
מצד אחד יש לי שיעורי בית להמשיך לעשות, מצד שני וילה לעצמי? לשאר בבית של איתי? ואולי לחטט לו בדברים. כן להשאר כאן.
"בטח בטח, אראה טלויזיה לבנתיים" אמרתי המחשבה על החיטוט במגירות נשמע לי טוב..
"יופי מאמוש תודה רבה, אנסה להתקשר אליו שוב" אמרה וניתקה את הלטפון. לשנייה שכחתי שהיא שקרנית, למה היא לא סיפרה לאיתי את האמת? כאילו זה ממש רע לעשות ככה לילד שלך…
נעלתי את הדלת, ועליתי לאיתי לחדר. לרגע אחד התיישבתי לו על המיטה, רגע שני הסנפתי לו את הכרית, רגע שלישי חשבתי שאני מטורפת, כן כן מה שאהבה יכולה לעשות..
פתחתי את המגירה הראשונה בשידה שלו, מטען, טבלאט, שוקולד, חגורה, שרשרת עם טליון של מלאך, ארנק ריק, רגע שרשת עם טליון מלאך? הוצאתי את השרשרת והבטתי בה, כל כך יפה, המלאך מצוייר לפרטי פרטים, אפילו את הנוצות של הכנפיים רואים ואת העומק של העניים, החזרתי את השרשרת למקומה, והוצאתי דף מקופל פתחתי אותו:
מספר טלפון, חיימשלי אשמח להכיר תתקשר…
פחחחח חיימשלי?! היה לי צורך להשמיד את הדף הזה, אבל ידעתי שזה יסגיר אותי…
פתחתי את המגירה הבאה, לא היה שם משהו מעניין, וכך גם כל המגירות הבאות עד שהגעתי למגירה האחרונה מצאתי שם מחברת של שירים שאיתי כתב התחלתי לקרוא, שרים הוא כותב בעיקר שירים דפדפתי דפדפתי דפדפתי וסוף הגעתי לשיר, שעניין אותי במיוחד:
'התאהבתי בה פתאום
כמו חלום.
זה קרא משום מקום
פתאום הלב מרגש
משהו בי התחדש
ליבי פתאום אלייך יצא
אבל את כל כך קשה
אין בך אהבה
אמשיך לנסות בכל כוחי
עד שאותי תאהבי
מה אני כותב שטיות?????????
#למחוק#'
כל כך יפה! למה למחוק?? מעניין על מי הוא כתב את זה, גכחתי לעצמי, חמוודדד, אני אוהבת אותו, לא אני לא! החזרתי את המחברת למקום.
ירדתי לסלון לקחתי את הכירבולית והדלקתי את הטלויזיה….

"דייי עזבו אותי" מלמלתי מתוך שינה " אני רוצה לישון"
"נופר?!" קול מוכר והאהוב, חלום נעים "נופר?!" חלום נעים?!
"אעהעאהעהעהעאעהעאעה" צרחתי
"אעהעאהעעהאעהיהאיההעע" הוא צרח
"איתי?" "נופר?"אמרנו בו זמנית.
"הבהלת אותי משוגע" אמרתי והעיפתי את ידו שהייתה מונחת לי על הכתף! זה הריש נורא מעקצץ וקסום שהוא נגע בי.
"את נבהלת?! אני נבהלתי, תארי לך מה זה פתאום בן אדם שלא גר איתך ישן לך על הספה, ואז מתחיל לצרוח כמו משוגע" התחלתי לצחוק, כנראב שהוא גם נדבק והתחיל לצחוק גם
"מה השעה בכלל?!" שאלתי לאחר שנרגעתי מהצחוק.
הוא הציץ בשעון "שתיים בלילה" הוא אמר ברוגע לאחר שנייה פיהק.
"מה?!" אמרתי "אני חייבת ללכת הביתה" התיישבתי על הספה והתחלתי לנעול את הנעליים שלי
"מה? איך תלכי בשעה כזאת? ולמה את כאן בכלל?" הסתכלתי עליו, ופתאום נזכרתי באוסנת ובטלפון. ושוב פעם לא יכולתי לדבר.
"נופר?" הוא אמר שוב והעביר את היד שלו הלוך וחזור מול עייני.
"אמממ כן, אוסנת חיפשה אותך, ולא ענית לה לטלפון, אז היא שלחה אותי ולא היית כאן והיא אמרה לי להשאר כאן לחכות לך"
"באמת?" הוא הוציא את הטלפון שלו. "אה הוא מכובה" הוא הדליק אותו ואז ציחקק "כן 20 הודעות ו15 שיחות שלא נענו"
"טירוף, טוב אני הולכת"
"מה? לא!" הוא אמר "כבר מאוחר מידי, והייתי לוקח אותך אבל אני עייף מידי"
"אני חייבת להתקלח, ובטח אמא שלי תדאג"
"תתקלחי כאן, ובשביל זה יש טלפון" הוא צחקק.
הוא צודק מאוחר מידי, "טוב" אין לי ביררה.