סינדרלה?! פרק 15

"מה את עושה פה?" של איתי ליבי ניתר לשנייה אבל חזר למקומו "עד לפה עקבת אחריי? את ממש מתוסבכת ילדה!" אמר ונתן לי כפה ידידותית חה שגם רגם לליבי לנתר שוב. הייתי בשוק מה הוא הבן של אוסנת, פחחח ממש מתאים לו! מפונק ממלכת המפונקים של אוסנת!!
הוא הסתכל עליי במבט שואל "מה?" שאלתי, מה הוא רוצה?!?!
הוא גילגל עינים ושאל "מה את עושה פה?!"
"אה זה פשוט אני עובדת פה!" אמרתי מחייכת. שמתי לב שאנחנו עומדים ליד הדלת. "בוא תיכנס" גיכחתי כרגע הזמנתי אדם להיכנס לביתו.
"תודה על ההזמנה" גיחך גם הוא ונכנס לבית.
"רגע" צרחתי הוא נבהל וחזר בריצה לעמוד ליד הדלת.
"מה קרה?" שאל סומק בלחיו הוא היה נראה חמוד השיער שלו פרוע ולחיים סמוקות מבהלה.
"תריד את הנעלים מיד, הרגע שטפתי פה!"
גבותיו התקווצו והוא נראה כעוס "זהו זה מה שקרה??" שאל "בגלל זה את צריכה לצעוק ולהבהיל אותי עד מוות"
"כן זה מה שקרה לא אשמתי שאתה נמושה, שנבהל מצעקות של בנות!" הוא גילגל עינים הוריד נעלים וגרביים ונכנס לבית. זה היה טיפה מוזר כי הוא לא ענה לי או עקץ אותי בחזרה
נכנסתי אחריו הוא התיישב על הספה "טוב אני עולה למעלה להמשיך לעבוד"
"אז זאת את החמודה מהבית ספר שלי שהתחילה לעבוד אצלנו במשק בית" אמר בגיחוך.
"כן זאת אני, למה יש בעיה?" שאלתי
" אני לא מבין איך אמא שלי יכלה לקרוא לך חמודה, את כזאת מעצבנת". יופי שיחשוב שאני מעצבנת ככה הוא לא ידע מה שאני מרגישה אליו.
"טוב אני הולכת להמשיך לעבוד" אמרתי ובאמת התכוונתי לעשות את זה אבל איתי טפס בידי והשיב אותי על הספה.
"מה אתה רוצה?" שאלתי הרגשתי עיקצוצים ביידי והלב שלי עשה סלטה משולשת בחזי. אבל עשיתי את עצמי כועסת
"מה עם הרגל שלך?"
" אתה רואה שאני הולכת" אמרתי בקוצר רוח ונעמדתי שוב מתכוונת לככת להמשיך לעבוד.
אבל איתי הפעם משך בחולצתי השיב אותי על הספה.
סדרתי את החולצה שהתרוממה מעט "מה עכשיו?"
"מה יש לך אני מנסה להיות נחמד אני מנסה להיות נחמד ואת מעצבנת"
"תעשה לי טובה איתי, שינינו יודעים שבלב שלך אתה צוחק עליי שאני צריכה לעבוד במשק בית. שאני לא כמו כל העשירים האלה שיש להם כסף ווילה גדולה עם בריכה בחוץ ושההורים שלהם מפנקים אותם. כמוך!!"
"מה?" שאל עושה את עצמו המום.
" כן איתי. ועכשיו תעשה לי טובה אמא שלך לא משלמת לי כסף בשביל לשבת כאן ולפטפט איתך"
אמרתי והתחלתי לעלות במדרגות כדי לסיים לנקות את ה חדרים ולהתעופף מפה כמה שיותר מהר ולהודיעה לאוסנת שאני מתפטרת.
בדיוק שסיימתי לנקות נשמע מלמטה קול פיצוץ.
ירדתי בבהלה למטה, לראות מה קרה לאידיוט המוטומטם המפונק והשויצר.
מצאתי אותו שוכב על ריצפת המטבח ושברי זכוכית מסביבו.
גילגלתי את עייני ועזרתי לו להתרומם מהריצפה.
הוא הסתכל עליי בחוסר אונים כמו ילד קטן וזה הזכיר לי בעצם שאני מאוהבת בו לא משנה מה. המראה הזה גרם לי לרצות לחבק אותו.
"אני רק רציתי לאכול" התמימות שבא הוא אמר את זה השכיחה ממני שבעצם אני כועסת עליו.
"מה קשה שכל כך לקחת צלחת? אה?" שאלתי "טוב נכנס לך זכוכית לאיזה שהוא מקום בגוף"
"לא לא נראה, אבל כואב לי הראש" אמר.
"טוב תן לי לבדוק" הוא התיישב על כיסא והוריד את הראש, זה באמת היה נפוח לא משהו רציני אבל נפוח.
הוצאתי מהמקרר קרח שמתי בתוך מגבת. "תשים את זה על הראש איפה שכואב, אני הולכת להביא את המטאטא שלא תזוז, מובן?"
הוא חייך והינהן בראשו ואז עשה פרצוץ מסכן.
חזרתי עם המטאטא והתחלתי לאסוף את שיברי הצלחת.
"סליחה" אמר בדיוק בהתכופפתי לקחת לאסוף את השברים עם היעה.
" על מה?"
"לא יודע"
"אז למה אתה מבקש סליחה?!" שאלתי הוא באמת רוצה לעצבן אותי.
"תפסיקי להתעצבן, בבקשה! כל מה שאני אומר מעצבן אותך מאז שאני הכרתי אותך זה ככה. למרות שאני ממש מתאמץ שנהיה חברים, ז"א ידידים" אמר וחייך חיוך מתוק "בבקשה דיי להתעצבן"
הוא רוצה שנהיה ידידים אני לא רוצה להיות ידידה שלו אני רוצה להיות… מה באמת אני רוצה להיות שלו??
הוצאתי צלחת חדשה מהארון "מה בדיוק רצית לאכול?"
"עזבי את זה עכשיו נצא לאכול בחוץ. סיימת לנקות? נכון?"
"מה אני לא רוצה לצאת לאכול בחוץ איתך" אמרתי לו בתוך תוכי מאוד רציתי ללכת לאכול בחוץ איתו.
"יופי מצויין, אני רק הולך רגע להביא לך את הכסף ולהחליף חולצה ונצא"
"מה אתה לא מבין אין לי חשק לאכול בחוץ עכשיו אני רק רוצה להגיעה הבייתה ולהתקלח יש לי רייח של כלור"
הוא התקרב אליי ונתחיל לרחרח את האויר סבבי "צודקת יש לך רייח של כלור" אמר והתחיל לצחוק
"תעזוב אותי, תפסיק לצחוק עליי, אז אני לא עשירה כמוך" אמרתי מחפשת בעיניי את התיק שלי להתעופף מפה ולגמור את ההשפלה הזאת.
"את יודעת משהו, זה מעליב שזה מה שאת חושבת עלי את יודעת תום ואור התאומים שאני חבר שלהם טוב, מכירה אותם? הם משכונה שלך"
הנהנתי בראשי מי לא מכיר את טום ואור התאומים הכי מופרעים בעולם. הם מנגנים בלהקה של איתי.
"אז גם הם לא עשירים ואני חבר שלהם. להיפך בגלל שהם לא עשירים אני אוהב אותם כל כך כי אין אצלם עיניין של מעמדות ומי יותר עשיר ומי הבגדים שלו מותגים וכל הבולשיט הזה"
הסלכלתי עליו, אולי הוא לא כזה נורא בכל זאת?
הוא הסתכל עליי במבט שובב. "מה אתה הולך לעשות?"
ואז הוא הרים אותי בזרועותיו הרגשתי דגדוג קל במעלה גבי. הוא התחיל לעלות במדרגות "מה יש לך התחרפנת?" שאלתי והתחלתי לצחקק שהוא שמעה את צחוקי הוא ציחקק והכניס אותי לאמבטיה.
"אתה הולך לאנוס אותי?!" הוא הרצין באחת ואמר "לא אבל אני לא נותן לך לצאת מפה עד שאת מתקלחת ובא איתי אחריי זה לאכול משהוו בחוץ" אמר לקח את המפתח ונעל אותי בפנים.
דפקתי על הדלת הנעולה "נו באמת תפתח ליייי"
תכנסי למקלחת אני הולך להשיג לך בגדים" אמר
"לא רוצה" צעקתי מבפנים
"את חייבת" נשענתי על הדלת וקלטתי שאין כל כך ברירה והמקלחת הייתה גדולה ומפתה. וגם הייתי רעבה. אז החלטתי ללכת על זה ולקוות ללטוב.
לאחר שעה שהייתי במקלחת איתי דפק בדלת ושאל מה קורה.
"אני צריכה מגבת ובגדים" צעקתי לו.
"מגבת יש בארון מתחת הכיור ובגדים שמתי לך שם כל מיני בגדים בחדר שלי, אני מחכה לך למטה" אמר ופתח את המנעול.
יצאתי מהאבטיה לאחר שהתנגבתי ונכנסתי לחדר של איתי, הוא באמת לא היה שם!
היה לו על המיטה הרבה בגדים של נשים לקחתי גינס קהה ארוך וחולצת טריקו ורודה ומעל לבשתי את הג'קט השחור שבאתי איתו והסרתי בזמן שניקיתי בזמן שהתארגנתי סביב המראה נתקלתי בצעיף שחור כנראה של איתי כי היה לו רייח גברי.
ירדתי למטה איתי ישב על הספה וצפה בטלויזיה התישבתי לידו וחייכתי.
"הולכים?" שאל
הנהנתי בראשי "מצויןן" הוא חייך והתרומם התרוממתי אחריו יצאנו מהבית.
הוא פתח לי את הדלת המוסטנג וקד קידה צחחקתי פתאום המצב הרגיש לי כמו דייט. נכנסתי למכונית הוא סגר את הדלת ונכנס למושב הנהג ונסע…