סינדרלה?! פרק 14

"הלכתי לעבוד!!" צעקתי לאמי טורקת את הדלת אחריי, כן כן אני הולכת סוף סוף אחרי שלושה ימים שלמים של שכיבה ויומים של צליעה קלה- אני הולכת!!
התחלתי ללכת לכווין הבית של אוסנת המעבידה שלי! מעבירה במחשבותי את הרגע שבו אמרתי לאימי שהתחלתי לעבוד במשק בית!!
היא התחרפנה!! פשוט התחרפנה!!!! התגובה שלה הייתה בערך כזאת:
חעחעחעחיחיחחחחעחעחוחוחו….
אח"כ היא ליטפה כת ראשי ואמרה "בטח ילדונת אני לא נותנת לך פעמיים ואת עוזבת את זה ורצה לבקש כסף" התגובה שלה עליבה אותי!
"מה את אומרת!! למה אני לא מנקה בבית??" צעקתי, עכשיו אני מזה עומדת להראות לה שאני יכולה לעבוד במשק בית!!
*לנקות את הבית שלך זה לא כמו לנקות בתים אחרים!" אמרה "וחוץ מזה אני ממש לא מבינה למה את צריכה לעבוד זה לא שאת לא מקבלת כסף מאיתנו"
"מה זה קשור?" אמרתי להוטה להוכיח לה שאני יכולה לעשות את כמו אל אחד אחר.
" תעשי מה שאת רוצה"
היא התחרפנה סופית!!!! זאת לא אמא שלי! אני התכוננתי לתגובה כמו 'אני לא מרשה לך לעשות את זה' או 'נופר אל תעצבני אותי עם השטיות שלך עכשיו' אבל 'תעשי מה שאת רוצה?!??!' לזה ממש לא התכוננתי!
"את בטוחה?" שאלתי שוב לא מנסה להסתיר את התהדמה שבקולי
"כן, את במילאה תעבדי פעמים ותברחי"
"רק שתדעי שעבדתי כבר אצל אחת ממש נחמדה קוראים לה אוסנת" אמרתי ידעתי שזה לא אפעל והיא לא תתרשם מזה! אבל בכל זאת ניסתי.
"כל הכבוד" אמרה " עכשיו לכי תתרגלי עבודה, תשטפי כלים! אמרה ניגשת לקפל כביסה.
"אוחחחח רטנתי"
הגעתי הגעתי לתחנת אוטובוס, לא היה לי כוח ללכת ברגל.
התקשרתי לליבי לא ראיתי אותה מאז שנקעתי את הרגל!!
"מה העינינים?" נשמעה קולה של ליבי מעבר לקו.
"נטשנית אחת מזניחה!" צעקתי
"את לא מאמינה מי שאל עלייך היום בביצפר" אמרה בהתרגשות, הרופא נתן לי אישור לא ללכת לביצפר שבוע, נכון היום כבר הרגשתי טוב, אבל היה לי אישור אז לא הלכתי!
"מי?" שאלתי ביובש בטח עוד אחד הבנים שליבי חושבת שהם חמודים.
"הוד מעלתו איתי! הוא ולא אחר" אמרה בהתרגשות!
"יופי" אמרתי " רגע מי?"
"איתי מלך ביצפר איתי החתיך שראינו בקניון או יותר נכון באוטובוס בדרך לקניון" איתי רק לשמועה את השם גרם לצמרמורת נעימה בגבי. לא ראיתי אותו מאז שהוא הוריד אותי בבית.
האוטובוס הגיע.
"חכי רגע ליבי אני עולה על האוטובוס" עליתי, והתיישבתי במקום הפנויי הראשון שראיתי. "אז מה הוא שאל?"
"איך את מרגישה, זה מוזר איך הוא יודע בכלל שנקעת את הקרסול"
"אולו בגלל שזה היה בגללו" אמרתי
"מה?? אני בשוק! לא חשבת לספר לי על זה?? אני! החברה שלך?? אני!" צעקה לי לתוך האוזן!
"את לא בדיוק התייחסת אליי בשבוע האחרון את יודעת!"
" עזבי את זה עכשיו, קרה בניכם משהו?"
"אני ואיתי איכססס" אני לא רוצה שליבי תדע שאני מרגישה משהו לאיתי, אחרי זה היא לא תפסיק לדבר על זה.
"אז מה קרה?"
"סתם שהמורה הוציא אותי מהשיעור אז ראיתי אותו מבריז מהשיעור שלו מטפס על החומה ובורח, שהוא ראה אותי הוא החליט שגם אני באה איתו"
"ואוו באמת? אז איך שברת את הרגל?"
"שחזרנו אז נפלתי מהחומה ונקעתי את הרגל, ואז הוא גם לקח אותי הביתה"
"אני לא.מאמינה אז כאילו שיצאתם לדייט!" אמרה בהלהבות יתר!
"לא אנחנו ממש לא יצאנו לדייט!" אמרתי השיחה הזאת התחילה יותר ויותר להביך ולעצבן אותי, ראיתי.שהאוטובוס הגיע לתחנה שלי. "טוב ליבי.אני יורדת מאוטובוס אני.ידבר איתך ביי"
"אני לא מאמינה…." המשיכה לקשקש לי באוזן
"בייי"
"טוב ביי"
ירדתי מאוטובוס התחנת אוטובוס הייתה שתי דקות מהבית של אוסנת.
דפקתי בדלת אוסנת פתחה לי את הדלת מחייכת, אני לא זוכרת אם הזכרתי אבל היא הייתה.מאוד נאה.
"או נופרייי מה שלומך??"
"מעולה" אמרתי ונכסתי לבית "מה שלומך את?"
"תקשיבי רגע אני היום צריכה לצאת" אמרה ולבשה את המעיל "אז רק תסדרי כאן קצת, תעשי שטיפה"
"אוו בסדר"
"את החדרים… את יודעת כמו שבוע שעבר, את המטבח כבר ניקיתי"
" בסדר"
"אה הבן שלי צריך להגיע עוד חצי שעה, אז אם הוא רוצה לאכול פשוט תחממי לו משהו מהמקרר כי הוא ממש לא מסתדר עם המיקרוגל"
"אוקי, עוד משהו??"
"לא" היא יצאה ואני התחלתי לארגן את הסלון הגדול, זה מוזר הם רק שתי אנשים והבית כזה ענק!
סיימתי את הסלון בטוח כמה דקות, יודעת שהחדרים הם הבלאגן הגדול. במיוחד החדר של הבן שלה!
עליתי לחדר שלו התחלתי למיין בגדים נקיים ובגדים שצריכים כביסה העפתי את המצעים מהמיטה ושמתי חדשים התחלתי לקפל את הבגדים הנקיים והחזרתי לארון, סידרתי את כל הספרים מהסיפריה רובם סיפרי לימוד, ערמתי את כל הדפים שהיו מונחים באי סדר מוחלט על השולחן התחלתי לעשוך אבק בחדר. ואז נשמע דפיקה בדלת.
הבן שלה הגיע, רצתי לדלת פתחתי אותה לא.תאמינו מי עמד שם.