סינדרלה?! פרק שני

"נו אני למטה איפה את?" יוווו היא כבר למטה
"אמא אני חייבת ללכת!"
"לאן?" שאלה
"לקניון, עם ליבי היא צריכה לקנות מעיל" אמרתי לחוצה "היא כבר למטה!!!"
"טוב, אבל חכי רגע יש לי הפתעה בשבילך" אמרה והושיטה את ידה
"מה?" שאלתי
"קחי מהר לפניי שאחיך יראה שנתנתי לך" אה שכחתי להגיד חוץ מהתאומים יש גם את אחי רון, הוא קטן ממני בשנה. ולהבדיל ממני לא איכפת לו מכלום, הוא זורק את הדברים שלו בכל מקום. רוצה כל דבר. והוא גם קנאי לא קטן נגיד אם מבאים לי משהו הוא ישר רוצה גם,ובניגוד אליי הוא גם ילד מאוד מקובל הרבה יותר ממני וזה דיי בזכות המראה החיצוני שלו בוא נאמר שאם הוא לא היה עם עניים כחולות ושיער בולונדי אף אחד לא היה מתקרב אליו כי יש לו אופי מעצבן מאוד.
היא נתנה לי מתאיים שקל ואני: "אמא את לא חייבת להביא לי כסף את יודעת שאני יכולה למצוא עבודה…"
"שטיות בשביל מה אני אמא שלך אם לא לפנק אותך שאת ילדה טובה"
לקחתי ממנה את הכסף כי הייתי חייבת לרוץ.
"טוב אני עפה ביי אמא " נתתי לה חיבוק ורצתי במדרגות….
בי נופר תעשי חיי…" את הסופ כבר לא שמעתי
"ליבי" צעקתי שראיתי אותה בסוף הרחוב רצתי עד אליה
"מה השמחה הגדולה?" שאלה
"כלום, אמא שלי נתנה לי מאתיים שקל"
"וואוו, אמרה ליבי וגילגלה עניים
"היי זה לא אשמתי שאמא שלך נותנת לך את הכרטיס אשראי"
ליבי נראתה זעופה "טוב פסדר" ואני לא שמתי לב
"את קולטת מאתיים שקל"
"טוב מה את רוצה אולי נתחיל לרקוד אורה" אמרה ואז שמתי לב שהיא זעופה אפילו מאוד
"היי מה יש?"
"כלום!! פסדר!" צעקה
"היי, ליבי זה אני נופר את יכולה לספר לי הכל את יודעת"
"טוב פסדר, אני יספר לך"אמרה ולקחה נשימה עמוקה "אמא שלי בהריון"
"נו מה את רוצה זה נפל-רגע מה אמרת בהריון?"
"כן זה איום, איום ונורא" פרצה בבכי ליבי היא בת יחידה היא לא יודעת מה זה להיות עם אחים.
"זה לא שום איום ושום נורא" אמרתי מנסה להרגיע אותה "זה כולה אח או אחות" ואז ראיתי את האוטובוס מגיע מהפינה "ליבי האוטובוס בא בואי נרוץ" התחלנו לרוץ האוטובוס כבר היה בתחנה המשכנו לרוץ ו משהו חומוד שעצר לנו את האוטובוס הוא שם רגל אחת על האוטובס ורגל אחת על המדרכה אז לא ראינו אותו…
שהגענו לאוטובוס מתנשפות לא שמנו לב מי זה אבל אחריי ששילמנו ונשימתינו נרגע קצת אז נגשתי לאיש שעצר לנו את האוטובוס ורציתי לו תודה אלה שזה לא היה איש זה היה איתי הנער הכי מקובל בבית ספר שלנו… זה שתמיד לא היה לך אומץ להגיד לו משהו קטן…..