סינדרלה?! פרק שלישי

'תקחי את עצמך בידיים' כבר נגשת עליו זה הדבר היחיד שעבר לי בראש נשמתי נשימה עמוקה "תודה" אמרתי, מושלם לא גמגמתי.
הוא הסתובב אליי ובחיוך מתנשא ויפה כאחד אמר "אין בעד מה" והסתובב.
ידעתי פשוט ידעתי זה באה ביחד מי שהוא מקובל הוא מתנשא כמו בכל הסרטים שליבי אוהבת לראות ובדרך כלל מכריחה אותי לצפות איתה שבו הבחור "המקובל" "והמתנשא" מתאהב בבחורה "החנונית" "והצנועה" או להפך.
טוב אז חזרתי לליבי שהפסיקה לבכות והתרכזה במה שאני עשיתי שחזרתי תקע בי מבט שואל התעלמתי מהמבט והתיישבתי לצידה היא גילגלה את העניים ואמרה "נו" ידעתי מה היא רוצה אך התעלמתי ואמרתי "אה את לא צריכה להרגיש רעה שאמא שלך בהריון כי בסך הכל זה כיף שיש חיים בבית ויש למי להתגעגע את מ.." היא הפסיקה אותי אומרת
"נו באמת נופר את יודעת למה התכוונתי"
"מה?"
"נוו למה את מסמיקה ככה??"
"אההה אז תשאלי את זה ככה" אמרתי לרגע אחד וברגע השני התבלבלתי "מה אני מסמיקה??"
היא צחקה "נווו"
"טוב בסדר, מי שעצר לנו את אוטובוס זה איתי מכיתה יב' והוא עיצבן אותי?"
"אההה עצבן אותך, למה מה הוא עשה לך?" אמרה וראיתי את התלהבות בענייה שניסתה מאוד להסתיר
"הוא סתם שחצן דביל מפגר.." אמרתי
"ויפה" השלימה אותי ליבי
"כן..-אאאממ לא" אמרתי "הוא מעצבן אוףףף על מי אני עובדת כן הוא יפה, יפה ומעצבן ושחצן זה לא סותר את יודעת"
"כןן, כן שלא תתאהבי בו" הסתכלה בי בשיא הרצינות
"מממש בטח אני רצה להתאהב בו עכשיו" אמרתי מגחכת וחושבת על איך נראה בתור זוג והגעתי למסקנה שזה לא ילך.
האוטובוס עצר וליבי קטע את המחשבות שלי "בואי אנחנו צריכות לרדת"
רצנו לכיוון הדלת צועקות לנהג לחכות שבאתי לרדת מאוטובוס נתקעתי באיתי "סליחה"
הוא גיחך "אני רואה שאתן אוהבות לרוץ" אמר והסתכל עליי ואם הוא לא היה עם חיוך מתנשא על הפנים
הייתי בטוחה שהוא מפלרטט איתנו.
"טוב תחסוך לנו את הנחמדות, סליחה" אמרתי
והוא "פסדר, מה שתגידי" אמר הסתובב והלך לחברים שלו.