סינדרלה?! פרק שביעי

"שלום".. אמרתי טורקת את הדלת אחרייי "שלום"…. אמרתי שוב למרות שידעתי שאין אף אחד בבית. צחקקתי לפחות פה אף אחד לא ינסה לעצבן אותי.
הלכתי למקלחת פושטת את בגדים בדרך.. חיכיתי שהמים התחממו..
ואז שמעתי את זה…… זה היה שקט אבל יכולתי לשמוע את זה בברור…….
הצילצול שהחריב לי את המקלחת…. עטפתי את עצמי במגבת ורצתי לתיק שזרקתי איפה שהוא בדרך לאמבטיה הוצאתי את הפלאפון שלי ועניתי בדקה האחרונה בלי לבדוק מי זה על הצג
"מה?" לא הלו, כדי שמי שבצד השני ידע שאני עצבנית.
"סליחה, סליחה, סליחה" שמעתי את ליבי בצד השני "סליחה, סליחה, סליחה" היא לא הפסיקה, אוך זה כבר עלה לי על עצבים. וידעתי שבסוף אני יצטרך לסלוח לה אז אמרתי "זה בסדר"
"סלי… באמת? טוב זה היה קל, באמת?"
"כן, ליבי באמת" אמרתי לה "וחוצ'מזה אני חייבת לספר לך משהו" ופה חזרתי לאמבטיה שקעתי במים וסיפרתי לה את כל מה שקרה עם איתי באוטבוס……
שסיימיתי לספר היא שאלה "אז מה אין סיכוי שהוא יקבל אותך בכלל? אה?"
" אני גם לא רוצה להתקבל"
"אז אין סיכוי לבקש שו…"
קטעתי אותה "לא אין שום סיכוי" אמרתי נחרצת
"פסדר, פסדר, רק בדקתי"
המים כבר התקררו ורציתי לסיים את השיחה אז אמרתי לליבי "אני רוצה לצאת מאבטיה נדבר כבר.."
"מה היית עד עכשיו באמבטיה?"
"כן, יש בעיה עם זה???"
"לא ממש, נדבר כבר" אמרה גם היא
"ביי" אמרתי
"רגע, את הולכת מחר לעבוד נכון??" אויי המשק בית שחכתי מזה, אין לי כוח לזה.
"כן בטח שאני הולכת" אבל בכל זאת אני צריכה כסף…
"יופי נתתי לך את הכתובת ואת הטלפון נכון?"
"כן אני צריכה להתקשר ?"
"לא היא כבר יודעת שאת צריכה לבוא"
—————————————————————-
דפקתי בדלת פעם אחת והיא כבר נפתחה, אישה צעירה עמדה בפיתחה "את בטח נופר בואי תכנסי"
נכנסתי בצעד ביישני היא חייכה "את לא צריכה להתבייש…. את רוצה לשתות משהוא??"
"אני אשמח לכוס מים" אמרתי מחייכת
היא כבר רצה למטבח קוראת לי לבוא אחרייה "אני רק מקווה שאת יודעת לבשל כי לפעמים אני צריכה עזרה בבישולים" אמרה בזמן שהיא הגישה לי את המים, ואני לא ידעתי איך לאכול את זה בחיים לא בישלתי.
"אמ… אמ.. מ.. אם לומר את האמת.. אמ… ז"א אני בחיים לא בישלתי" אוף הלכה העבודה..
היא רק חייכה "ככה חשבתי, אני לא באמת צריכה עזרה בבישולים, רק רציי לבדוק אם את לא שקרנית"
ואווו זה היה ישיר "אז עברתי את המבחן???" שאלתי והתאמצתי שלא ישמעו את הסרקזם בקולי.
"בצטיינות יתרה" אמרה "סליחה, אבל את יודעת כי אני נותנת לך לסתובב בבית שלי חופשי אני לא צריכה כאן שקרנים או גנבים.. דרך אגב זה בא ביחד" אה שחכתי לציין יש לה בית מפואר כזה וילה שתי קומות או איך שקוראים לזה קוטג' (אף פעם לא הבנתי את זה אם לבית קרקע שתי קומות קוראים קוטג' אז למה לבית קרקע קומה אחת לא קוראים גבינה?? כי אם תחשבו על זה קוטג', זה בעצם שיכלול של הגבינה. כמו הוילה והקוטג', טוב אחרי שחפרתי לכם שעה, נחזור לעניננו..)
הייתי נבוכה..
"אויי איזה טיפשה אני עשיתי לך את המבחן לפני שהצגתי את עצמי…" אמרה "אני אוסנת"
יופי מה אני אמורה להגיד עכשיו??
"נעים מאוד" אמרתי לבסוף "אז איפה להתחיל??"
"נתחיל בזה שתורידי את המעיל ותספרי לי איפה את לומדת"
הורדתי את המעיל ואמרתי "במקיף ג' פה בסביבה"
"או, גם הבן שלי לומד שם" יש לה בן בגיל שלי מוזר היא נראית כ"כ צעירה, בבקשה שתגיד את השם שלו.
אבל היא רק אמרה כמה שהוא מלאך ועוד כל מיני זיבולי שכל של אמא שחולה על הבן שלה, זה נראה לי מחליא שאמא כ"כ אוהבת את הבן שלה… בטח הוא כזה מופרע
בסוף היא אמרה לי ללכת לנקות את הקומה למעלה.
———————————————————————-
"תודה אוסנת" אמרתי בצאתי מביתה 120 שח תוך 3 שעות והיא גם ביקשה שבוא ביום חמישי השבוע ישששששש, דוגרי זה הכסף הכי קל שיש,
יצאתי לרחוב לאחר כמה בניינים ראיתי שלט קטן שאומר לאודשנים של להקת בי-רוק וחץ לכיוון הצריף הקטן שעמד ליד גינה ציבורית נטושה….
פתאום עלה בי דחף להיכנס למקום עשיתי שתי צעדים לכיוון אבל בסוף הסתובבתי לחזור אבל אז שמעתי אותו צועק "חכי רגע" ורץ עד עליי זה היה איתי והוא היה נראה כמו משהו שעבר עליו סופת אוריקן… שערו מבולגן על פניו, חולצתו מקומטת..
"מה את עושה פה?" שאל
"מה זה משנה לך?" אמרתי
"כי אם באת לעשות אודישן אבוד לך-כולם הלכו" צחקקתי
"למה נראה לך שאני יעשה אודישן בלהקה המטופשת שלך?" שאלתי עדין צוחקת
"תרגעי, אולי לך היא נראית מטופשת אבל היא ממש לא"
"למה לא?"
כי היא משהו שאתה יוצר בידים שלך, המוזיקה הכל זה מביא סיפוק ענק" ושאמר זאת העניים שלו הפכו להיות עמוקות כאלה (טוב אני יודעת שלא תיארתי אותו, אבל לא בטוחה שאני רוצה לעשות את זה, טוב נו… הוא ממש חתיך יש לו עניים ירוקות כאלה גדולות, עם מריסים צפופים כאלה שמעשנים לו אותם. ושיער שטני כהה שנופל לו על המצח ושהוא תמיד משתדל להרים למעלה ,אני פשוט לא רוצה לתאר את השרירים המוצקים שלו, ואת הקביות בבטן שנראות מתחת החולצה הלבנה שהוא לבש. אוף הוא כזה חתיך זה ,לא פייר ואני סתם עם עניים חומות רגילות ושיער חום רגיל אוףף)
הוא המשיך "את בחיים לא תביני את כי את בטח לא שרה"
"זה לא עניינך מה אני עושה או יותר נכון מה אני לא עושה" אמרתי "ועכשיו אני חייבת ללכת" פחדתי שיש לי ריח של אקונומיקה…. באתי להסתובב ללכת אבל הוא טפס לי את היד ואמר "את לפעמים ממש מעצבנת את יודעת??" הרגשתי עקצוץ ביד שהוא נגע בא מן קסם כזה נסתי למשוך את היד ממנו אבל הוא לא הרפה ממנה
"לא אתה ממש נחמד ולא מעצבן" אמרתי
"מה עשיתי?" באמת מה הוא עשה חשבתי לעצמי… יופי הוא באמת לא עשה כלום מה אני עונה לו עכשיו?? הוא סתם היה נחמד.
כלום, פשוט תן לי ללכת, אני נוראה עייפה" משכתי את ידי ממנו והסתובבתי שוב פעם כדי ללכת וכמו מקדום הוא שוב פעם תפס את היד שעכשיו התחילה לרעוד
"מה עכשיו?" שאלתי אותו מקווה שהוא לא שם לב לרעידות…
"רק רציתי להגיד בייי"
ביי אוף" אמרתי מתחילה ללכת מכניסה את ידי הרועדת לכיס המעיל…