סינדרלה?! פרק עשירי

נכנסנו לגלידרייה, זה היה מוזר כולם שם חייכו לאיתי כאילו הם מכירים אותו מהיום שהוא נולד..
"איתיושש מה העניינים?" שאלה המוכרת עם סינר הכחול את איתי
"מה נשמע זהבה??"
"אז מה סוף סוף הגעת אלינו עם משהי- חשבתי זה בחיים לא יקרה" איתי הסמיק קלות, מה שגרם לי לצחוק "אנחנו לא.." התחיל להגיד והסמיק עוד יותר מה שגרם לי עכשיו להתפוצץ מצחוק "אנחנו לא.."
"אהה אז אתם ידידים מה שנקרא" אמרה
"אממ כן… אממ לא.. אממ לא יודע.. מה אנחנו??" שאל אותי מחייך חיוך מובך
"אממ.. נראה לי מכרים" אמרתי טיפה מובכת גם
"אממ.. כן אנחנו מכרים.. אז מה את רוצה מכרה שלי??"
"מכרים לוקחים אחד את השני לגלידה?" שאלה המוכרת אוףף איזה מעצבנת מהיא נכנסת לנו לוורידם
"טוב נו באמת זהבה אנחנו ידידים טווב?"
"בסדר, בסדר, אל תעצבן ילדונצ'יק" אמרה ורכנה מבעד הדלפק ללטף לו את השיער..
"נוו.. די.." אמר מסמיק ואני צוחקת
"בסדר בסדר ילדונצ'יק.." עכשיו היא פנתה אליי "אני מכירה אותו מאז שהוא ככה קטן" ועשתה תנועה ביד שאומרת קטן "ואז הוא היה פחות מעצבן" הוא רטן קלות
"אבל בטוח שהוא היה מעצבן גם אז" אמרתי צוחקת
"כן זה בטוח, אז מה להביא לך???"
המקום עשה לי חשק למילקשייק "מילקשייק, בבקשה"
"מה מילקשייק?? אני הזמנתי אותך לגלידה!!"
"סתום זה לא עניינך מה גברת רוצה ושתינו יודעים שאתה לא באמת משלם זה על חשבון הבית"
הוא עשה מבט לא מרוצה בעליל ואני רק צחקתי
"אז מילקשייק אחד, אתה כרגיל, כן?"
"כן, אמר עכשיו הוא חייך כאילו הוא חולם ומפנטז על הרגיל שלו
קבלתי את המילקשייק שלי ואז זהבה לקחה קערה גדולה והתחילה לשים בא-
כדורי גלידה בטעם:
שוקולד
וניל
מייפל (ופה תחשבו שעם כל דבר שהיא שמה העניים שלי הרחבו יותר יותר)
מוקה
שוקלד לבן- תותים
ודובדבן
ועל זה:
קצפת
מקופלת לבנה
מקופלת חומה
אגוזים
תותים
דובדבנים (פה העניים שלי לא יכלו להתרחב עוד אז מפה הפה שלי התחיל להתרחב)
גרנולה
סוכריות גומי
עוגיות
פקנים מסוכרים
ועל כל זה (כאילו לא מספיק) סוכריות צבעוניות וסירופ שוקולד.
היא העבירה לו את הקערה והוא הלך להתיישב ליד שולחן עגול וגבוה.. וסימן לי לבוא לשבת איתו
התיישבתי לידו עדיין המומה.. הוא הסתכל עליי ושחיוך על שפתיו אמר "מה?"
"זה גלידה?" שאלתי
"אז מה זה?" שאל
"זה מפלצת קלוריות גדולה, זה מה שזה"
"פחחחח, אז את בחיים לא אכלת איתי וופל בלגיי מצחיקה"
"אני גם לא רוצה לאכול איתך וופל בלגי"
"אני גם לא יקח אותך" אמר
כעסתי
"אוחח המבט הזה"
"איזה מבט?"
"הזה" אמר והצביע על הפנים שלי "אל תכעסי.."
"אני לא כועסת" אמרתי הוא לקק את הכף ואז שמתי לב שהוא גמר כבר חצי מה'מפלצת קלוריות' שהוא אכל.
"מה איך סיימת את זה??"
"אוחח את באמת לא שמה לב לסביבה שלך אה" ברגע זה אני העפה מכאן ברגע זה
"סליחה?" אמרתי מתרוממת מהכסא
הוא הכין את הראש "ז"א במובן הטוב של הדבר!!"
"איזה מובן טוב יש לדבר הזה אה?? אתה יודע מה מרגע לרגע אני מרגישה כאן לא בנוח, אני הולכת"
אמרתי והלכתי לכוון היצאה
"נוו.. באמת נופר תחזרי לפה.." שמעתי אותו קורא אחריי
באמת נראה לו שאני יחזור, אוף עכשיו איך חוזרים מפה לבית ספר.
"נופר חכי רגע" שמעתי את איתי נעצרתי הוא רדף אחריי עד לפה ובמליאה אני לא יודעת את הדרך חזרה לבית ספר.
שראיתי אותו התאפקתי לא לצחוק הוא היה מלוכלך בפרצוף וראו שהוא יתאמץ לסיים את כל הגלידה בשנייה.
"נופר אני מצטער, אני לא יודע על מה אבל אני מצטער"
"אתה לא יודע על מה??" אמרתי לא ברצינות שרציתי להגידאת זה כי הפרצוץ שלו העלה חיוך על פניי.
"נוו אני התכוונתי לזה שאת לא שמה לב לסביבה שלך ולא אכפת לך מה אומרים או מה עושים כולם כי את בדרך שלך.." הוא היה מקסים שאמר את זה ככזה ילדון חמוד שאומר דבריי חוכמה
"זה בסדר" אמרתי הוא נראה מאושר שאמרתי את זה "אתה מלוכלך מגלידה" אמרתי הוא התחיל ללק את הפרצוף שלו עם הלשון "עכשיו?"
"אתה עדיין מלוכלך" הוא המשיך לקק את הפרצוף
בסוף שלחתי יד וניקיתי לו את הפנים מה שגרם לי רטט בכל הגוף
"זהו" אמרתי והורדתי את היד משתדלת לא לרעוד מסתכלת על הריצפה
הוא לכד את עיניי ואמר….