סינדרלה?! פרק חמישי

"אני לא מבינה למה את לא רוצה לנסות להתקבל ללהקה של איתי?" שאלה אותי ליבי בזמן ששתינו מילקשייק לא לפני שאכלנו מגש פיצה שלם.
מה קורה לה איזה מוזר היא מתנהגת, למה היא כ"כ רוצה שאני ינסה להתקבל לאיזו להקה טיפשית. אלה אם כן יש לה איזה מניעה נסתר.
"דבר ראשון כי הוא לא יקבל אותי אני בכיתה י' והוא בכיתה יב' וראית איזה שחצן הוא אז מן הסתם שזה לא היה מכבודו *שאני* 'ילדה מכיתה י' תהיה בלהקה *שלו*" והדגשתי אתה שלו "וחוץ מזה לא נראה לי שהוא לא כ"כ סובל אותי כמו שראית"
"היי, את לא יכולה לשפוט רק על פי מקרה קטן פצפון שקרה מקודם" גיחכתי תומהת לפשר ההתנהגות המוזרה שלה. אבל עדיין עניתי לה.
"מה זה לא מספיק לך שרק בפגישה מקרית וקצרצרה התעצבנתי עליו אז מה זה אומר על המשך?"
"אני לא מבינה זה לא שאת מתחתנת איתו?" מה קורה לה? פה כבר התעצבנתי.
"תגידי מה יש לך אה? למה את מתנהגת מוזר?"
"מה מוזר, אני מעודדת אותך ללכת לממש את עצמך את הכישרון שלך זה הכל" אמרה מתחנחנת מה שאישר את מה שחשבתי יש לה מניע נסתר. אתם בטח חושבים 'איזה חברה רעה, איך יכול להיות כזאת?' אבל רק שתדעו שהיא ממש לא רעה בכלל, היא עושה את זה מתוך תמימות היא חושבת שזה בסדר לבקש טובה 'נסתרת' מחברה *ופה* אתם בכלל חושבים שמי התמימה בכל העסק זאת אני!!!! אבל זה לא נכון בכל חברה יש דברים טובים וגם פאקים ובגלל שאני וליבי חברות טובות מהגן אני צריכה לדעת לקבל את זה.
אההה טוב בואו נחזור למניע הנסתר…..
תחשבי.. תחשבי.. מה יכולה לרצות מלהקת בנים חתיכים מוצלחת? באמת מה היא יכולה לרצות???……
תחשבו לבד?
"טוב את מי את רוצה להפיל ברשתך?"
ופה היא עשתה מבט מופתע צפויי "מה?" אמרה כלא מבינה
"נוווו באמת ליבי שתיינו יודעות שאת לא באמת רוצה שאני ילך לאיזה להקה ושלא ישאר לי זמן אלייך אלה אם כן זו איזו להקהת בנים חתיכים ומוכשרים בטרוףףףף"
היא הסתכלה עליי במבט נבוך "טוב נוו" אמרה בשקט בוחשת במילקשייק שלה ואז זה התפרץ "את מכירה את תומר מכיתה יב' החמוד החתיך המושלם עם החיוך הכי י….."
"נווו…" קטעתי אותה מהחלומות בהקיץ עם חיוך דבילי על הפנים
"אז גיטריסט בלהקה של איתי וחשבתי…" אמרה
"שאם אני היה בלהקה אז תוכלי להתקרב עליו" השלמתי אותה.
עכשיו כעסתי ואני יודעת שאמרתי שלא אכעס אבל זה פשוט עבר לי דרך הגרון ו התפשטת בכל הגוף. "אוף למה תמיד את חייבת להיות כזאת…" לקחתי את התיק והתחלתי לצעוד לעבר היצאה .
"רגע, נופר חכי אני לא התכוונתי" תפסה את ידי
"תחסכי לי את הנאום עכשיו אני פשוט רוצה ללכת הביתה אז תעזבי אותי"
"רגע-" אמרה
"ליבי פשוט תבקשי מאמא שלך שתבוא לקחת אותך" אמרתי במרירות יודעת שזה מה שהיא תעשה.
יצאתי מהקניון לכיוון תחנת האוטובוס לא ידעתי, מה אני מרגישה זה לא היה כעס זה לא היה עלבון זה היה אכזבה, קוותי שלא היה לה מניעה נסתר שבאמת היא רוצה לתמוך בי….
הגעתי לתחנת אוטובוס ועפתי מבט באנשים המחכים לאוטובוס והדבר היחיד זה ראיתי היה איתי והחיוך דבילי מרוח על הפרצוף שלו שואל "זה לא את העצבנית ממקודם?"