סימנים – פרק 5: השמלה הסגולה

אנדרו פתח את עיניו והבין שצהריים כי בבוקר השמש בחדרו לא כל כך חזקה, אבל עכשיו היא צרבה בעיניו. הוא ראה את אית'ן יושב על כיסא המחשב שלו ונבהל לרגע. "מה אתה עושה פה?" הוא שאל את אית'ן. "אתה לא תאמין מה קרה אתמול! זה היה הלילה הכי טוב והכי גרוע בחיי, יהיו לזה השפעות נוראיות.." אית'ן אמר ונע מצד לצד בכיסא המסתובב שבו ישב. "אני לא מבין.." אמר אנדרו והתיישב על מיטתו בניסיון למצוא תנוחה נוחה כדי להקשיב לסיפורו. "אני ומיה שכבנו." הוא אמר מיד ולקח לאנדרו שניה לעכל את הדבר. אנדרו הסתכל עליו בעיניים פעורות ורצה לקום ולטפוח לו על הגב אבל היה עייף מדי בשביל לקום מהמיטה. "מה? איך זה קרה..? אבל למיה יש חבר!" מאה שאלות צצו במוחו של אנדרו. "אני יודע… דייב יפרק אותי. אבל הייתי שיכור, וגם היא אני חושב.." הוסיף אית'ן כבדרך אגב. "אז מה? איך זה מרגיש???" שאל אנדרו בהתלהבות. "אחי, זה היה מדהים! אני דיי בטוח שזאת לא הייתה הפעם הראשונה של מיה אבל הפעם הראשונה שלי הייתה מדהימה." הוא ציחקק מאושר. "רגע אבל מה עם דייב?" נזכר אנדרו והבעת פניו הפכה לרצינית וכך גם של אית'ן. "כן… אני הולך למות מחר הא?.."

ביום שבת החליט אנדרו להתקשר לקייט כי רצה שהם יפגשו ובעיקר רצה להבין את עצמו ואת קייט ולנסות להפוך את כל העניין לפחות מסובך. הם נפגשו על יד הנחל וישבו על החול. אנדרו התחיל לספר למה הוא מרגיש מבולבל וביקש שהיא תסביר לו, אבל כל מה שקייט אמרה זה שיום אחד הוא יבין ובתקווה הכל יהיה טוב.
אחרי שאמרה זאת הייתה שתיקה, ואז הוא הביט בה ובעיניה הכחולות והיא גם הביטה בו ורמזה לו עם עיניה והם רכנו אחד לעבר השנייה. אנדרו הרגיש את ידה על הירך שלו כמו שחלם ושפתיה היו רכות יותר משדמיין.
הנשיקה שלהם לא יצאה מראשו . והוא רצה רק להרגיש את שפתיה שוב, את מגע ידה החמים, להריח את השיער שלה שתמיד הריח כמו סבון נעים ומתוק, ולראות אותה לבושה בשמלה הסגולה ההיא. היא אהבה סגול.