סימנים – פרק 3: סימנים

בבוקר למחרת אנדרו תפס את אית'ן בתיק שלו ומשך אותו אחורנית בזמן שהלך כדי לתפוס את תשומת ליבו. "מה?.." שאל אית'ן בחוסר התעניינות, הוא יותר מכולם, שנא בקרים! שניהם הלכו לצד הדרך לבניין המרכזי במקיף והתיישבו.
"היה לי חלום." מתחיל אנדרו "ובחלום חגגנו את מסיבת יום הולדתך." אנדרו לקח נשימה ופרץ בצחוק מהלחץ. "נו ו..? היה קטלני?" שאל אית'ן, כנראה לא מבין לאן אנדרו הולך עם הסיפור הזה. "ו.. אני וקייט, …. התנשקנו." אנדרו סיים ואית'ן היה בשוק. "אחי, זה סימן!" הוא ישר אמר לאנדרו ושם את ידו על כתפו. אנדרו לא ממש הבין, "סימן למה?.." "סימן שזה עומד לקרות!!!" הבהיר אית'ן.
אנדרו לא ידע מה לחשוב, הוא אהב את קייט כבר זמן רב אבל חלום שכזה מעולם לא היה לו. בכל מקרה זה לא יקרה חשב כי יש לה מטען חורג, הידוע בשם אלכס שהיא תביא למסיבה ולא יהיה קל להתחמק ממנו. אבל אנדרו ידע עמוק בלבו שכך גם קייט מרגישה ושהם אמורים להיות ביחד.

בבית אנדרו לא ידע מה לעשות עם עצמו, הוא סיים את שיעורי הבית, ניקה את כל חדרו, והחדר שלו היה גדול… ולא הפריע לאביו שטבע בעבודה מאז שאנדרו נולד. הוא הרים את הטלפון ובלי לחשוב התקשר לאוליבר.
"הלו?" ענה קול ישנוני. "אוליבר?? אתה זוכר מה ראינו מתחת לגשר??" שאל אנדרו בהתלהבות, הוא מצא מה לעשות. "אני לא רוצה לחזור לשם…" אמר אוליבר ומיד נשמע ערני יותר מלפני כן. "לא יקרה כלום…" הבהיר לו אנדרו והוסיף "תפגוש אותי על הגשר בעוד 10 דקות."
הבנים נפגשו על הגשר וכמו בפעם שעברה למעט העובדה שזה לא היה יום שני והם לא רכבו על אופניהם הם ירדו לנחל והתקרבו לצל שהגשר מטיל על האדמה. המזרן עדיין שם, וגם השמיכה, אבל אנדרו ראה משהו שחור מבצבץ מתחת לשמיכה. זו מחברת, הוא מתקרב ומסתכל לשני הצדדים ומרים את המחברת. היא שחורה ועליה כיתוב לבן משורבט ומלוכלך 'YOLO'. הוא נזכר שאהב את המשפט הזה אבל לא הצליח לקשר את קיום המחברת לכל מה שקורה. הוא ניסה למצוא קשר כלשהו, הקשר הכי קטן, אבל כלום לא נראה לו הגיוני והוא הפסיק בסוף היום.