סייפוור ללא שםם – פרק 7

מייקל יצא החוצה והביט בעיניים שלי ואמר ״סליחה מאיה .. אני אוהב אותך.. אני באמת אוהב אותך..״
באותו הרגע רציתי לענות לו אבל הוא כבר חזר לתוך המונית והם נסעו. עליתי הביתה והייתי מאוד עייפה זה היה כבר קרוב ל-2 בלילה אז נכנסתי למיטה. כל הלילה לא הצלחתי להירדם כי חשבתי על כל מה שקרה ובמיוחד על יאנה.. שאין לי אותה עוד. והבנאדם היחיד שמבין אותי באמת זה מייקל. אבל אני לא יכולה לסלוח לו בגלל מה שהוא עשה לי. אוווף הלוואי שהוא כבר ייפרד מהנעה הזאת!!!! אני שונאת אותה!!!! היא מגעילה ולא רק לי לכולם היא מגעילה אפילו אל מייקל ואני לא מבינה למה הוא עדיין איתה!! ואני לא אומרת את זה כי אני רוצה שהוא יהיה איתי.. אני אומרת את זה כי מגיע לו משהו יותר טוב ממנה. למשל אני . כל המחשבות האלה היו בראש שלי כל הלילה עד שלקראת הבוקר נרדמתי . התעוררתי בצהריים ואכלתי . הייתי מאוד רעבה כי לא אכלתי כלום מהמסיבה אתמול . הרגשתי בודדה.. עכשיו יאנה לא איתי. הייתי לבד בבית אמא שלי הסכימה לי להישאר בבית באותו יום ולא ללכת לבית ספר אחרי שאכלתי נכנסתי לפייסבוק. פתאום בהודעות ראיתי שמישהי שקוראים לה ״אנה״ ועוד משהו שלחה לי הודעה . בהודעה היה כתוב ״את באמת לא זוכרת מאיפה את מכירה אותי?״ נזכרתי במשפט הזה . זה המשפט שהילדה המוזרה אמרה לי במסיבה . פתאום הסתכלתי בתמונת פרופיל שלה וראיתי שזאת אותה ילדה . והיינו חברות בפייסבוק . לא זכרתי שאישרתי אותה.. חיפשתי מי עוד בחברים שלה בפייסבוק ופתאום ראיתי שאינלהה חברים . טוב נו כנראה סתם ילדה דחויה או חננה.. מכפת ליי . אבל ההודעה הזאת נתקעה בראש שלי כמו שיר שנדבק אליך.. ״את באמת לא זוכרת מאיפה את מכירה אותי?״ ניסיתי להיזכר בילדה הזאת אבל לא עלה לי שום זיכרון בראש.. סגרתי את הפייסבוק ופתאום שמעתי צלצול בטלפון בית. עניתי. זה היה מייקל. ״הלו מאיה?״ עניתי בשקט ״כן זאת אני״ הוא חיכה שניה והמשיך ״אממ.. את לא הלכת היום לבית ספר?״ עניתי ״לא.. ואתה?״ הוא ענה ״גם אני לא.. בגלל כל מה שקרה אתמול..״ עניתי ״כן..״ ניסיתי להבין למה הוא התקשר והוא ענה ״אהה.. האמת רציתי שניפגש את יודעת ונדבר.״ חשבתי לעצמי שגם ככה כל הלדבר הזה מיותר לי ״אינלי על מה לדבר איתך״ הוא קצת הרים את הקול ואמר ״לי יש מה להגיד לך. דברים שבטוח תרצי לשמוע״ עניתי בחוסר רצון: ״שיהיה״ הוא ענה ״אוקיי תיהי בשעה 16:00 בגינה בפינה של הרחוב שלך ומשם אני אקח אותך לבית שלי.״ עניתי ״אוקיי״. התארגנתי קצת התאפרתי אבל לא יותר מדי ויצאתי מהבית ב15:50 הגעתי לגינה ב15:55 וישבתי על ספסל וחיכיתי לו הוא הגיע ב16:00 והתחלנו ללכת לכיוון הבית שלו. הוא התחיל ואמר ״תשמעי מאיה.. אני יודע שנפגעת מכל מה שקרה וגם העניין הזה עם יאנה.. תאמיני לי אני יודע.״ פתאום נהייתי עצבנית וכמעט צעקתי ״לא.. אתה לא יודע.. אתה לא יודע מה זה כשמישהו שהיית מאוהב בו במשך שנתיים וחצי פתאום בא ומגשים את החלום שלך.. ופתאום החברה הסתומה שלו קוראת לו והוא הולך.. אתה לא יודע מה זה כשהחברה הכי טובה שלך מתה ואתה לא יודע אפילו ממה ועוד חושדים בך.. אתה לא יודע מה זה כשהאדם שהכי קרוב אלייך – ההורים שלך בוגדים אחד בשני ונפרדים.. אתה לא יודע מה זה שנהרסו לך החיים והיית בבית יתומים ופתאום אחרי 10 שנים אמא שלך ניזכרה שאתה קיים.. אתה לא יודע מה זה..״ ופתאום במקום להגיד לי לשתוק הוא השתיק אותי בנשיקה. היו לי דמעות בעיניים מייקל הוציא טישו מהכיס וניגב אותם. הוא חיבק אותי ואמר בשקט ״מי אמר שאני לא יודע..?״