סייבורג -פרק 8

איימי הביטה בו.בוחנת אותו.
"אז..ספר לי על עצמך..איש המיסתורין.."היא אמרה לו.."ולמה החלטת להציל אותי?"
"זה מורכב.."הוא נאנח.
"אני מוכנה להקשיב.."היא ענתה לו.
נשכבת על המיטה,עייפה והוא נשכב לצידה.
"גם אני נפגעתי בתאונה.."הוא סיפר.."תאונה קשה.קטלנית.כמעט נהרגתי."
"איך זה שאין לך אפילו צלקת?"היא שאלה.
"80 אחוז מהגוף שלי עשוי מתכת קרה.אני סייבורג.."הוא סיפר לה לבסוף.
"סייבורג?"היא נסתה להבין האם הוא מתבדח איתה.
"אני רק נראה כמו בנאדם..אבל אני בעצם..לא."הוא הסביר לה."הגוף שלי עשוי חלקי מתכת."
איימי נגעה בגופו,בשיער שלו..
כשלפתע לקחה את ידה והניחה אותה על החזה השרירי שלו.
היא הרגישה את הלב שלו הולם.
"מה את עושה?"הוא ניסה להבין את פשר התנהגותה.
"יש בפנים לב.לב שפועם.הולם,חזק ובכוח.
אני מרגישה את הפעימות שלו."היא ניסתה להוכיח לו,"לרובוטים אין לב.הם מכונות."
"יש לי שבב של מחשב במוח.אין לי רגש."הוא ענה.הלב שלו הלם חזק יותר.
"זה אתה שמחליט.."היא אמרה,כשהוא מביט בה במבט מוזר.
"המשטרה הצבאית בעקבותיי.הם רוצים אותי.להשתמש בי כחייל-על.כוח קרבי.
כלי נשק. אני בעצם כלי נשק."הוא הסביר לה.
"אל תתן להם להשתמש בך.."היא אמרה.
"אני מתנצל על מיקודם.."הוא חייך.
"לא קרה כלום.."היא חייכה אליו בחזרה.
כשמאוחר יותר היא נרדמה.
קייל שכב לצידה,מביט בה ישנה.
שומר עלייה.
משהו בתוכו,גרם לו להרים את ידו בעדינות אל פניה.
הוא ליטף את שיערה ברכות..