סייבורג-פרק 1

לילה אפל.
אין כוכבים.השמיים מכוסים בענני סערה.
קייל היה בדרכו הבייתה מהבסיס שלו לחופשה.
מפקד צעיר,בדרג בכיר בחטיבה מבצעים מיוחדת מובחרת.
לוחם אמיץ.הוא היה בדרכו לאליסון,אהובתו.אותה לו ראה זמן רב.
גשם החל לטפטף.
הדרך הייתה חשוכה מאוד,הגשם הלך והתגבר.
מבול שוטף.סערת ברקים ורעמים.
הכביש הפך חלק,קייל איבד שליטה על הרכב.
הבלמים לא עבדו.
הוא נכנס בעמוד חשמל ולאחר מיכן התהפך.
פצוע אנושות..הוא קרא לעזרה.
"הצילו..הצילו.."הוא קרא בקול חלוש.
כשלפתע,נעצרה מכונית משפחתית.
מתוכה יצא גבר מבוגר.
"אידית!"הוא קרא לאישתו,"תזמיני אמבולנס!..יש פה פצוע!"
כשהוא עצמו מנסה לדובב את קייל,בכדיי בהכרה לפחות עד שיגיע האמבולנס.
"מה שימך בחור?"הוא שאל,מנסה גם לחלץ אותו, ללא הצלחה.
"ק..קייל מאסטרס.."הוא אמר.."מה קרה לי?"
"קרתה לך תאונה קייל.."הוא אמר לו,כשקייל,רועד.נאנק מכאבים.
הוא איבד המון דם.
כשלפתע,הוא מאבד את הכרתו.
כשהתעורר הוא הבחין באור לבן, ואנשים סביבו.
הוא היה כבר בתוך האמבולנס..
מחובר לעירוי,כשהפרמדיקים מנטרים את הדופק שלו.
מערכות גופו של קייל החלו לקרוס בזו אחר זו.
הוא איבד את הכרתו שוב.
הכניסו אותו במהירות לחדר הניתוחים,בניסיון להפסיק את הדימומים הפנימיים הרבים כל כך.
לאחר מכן,הוא שכב במצב של תרדמת במשך שבועות רבים.
משפחתו ואהובתו ציפו לנס.
אך,קייל לא התעורר.
הם החלו להרים ידיים.
"את אחראית לנתק אותו מהמכשירים.."אמר הרופא לאליסון,ארוסתו.
"ד"ר,אין איזה סיכוי שהוא יתעורר?"היא שאלה,בבכי מר.
"לצערי,לא.יש לו פגיעה אנושה במוח. חצי מהמוח שלו נפגע קשה מאוד.
גם אם יתעורר,הוא לא יהיה אותו דבר."הסביר לה הרופא.
כשבעצם,הם עומדים להעביר אותו להליך ניסיוני.