תשע המלאכיות – הקדמה.

כל הקרדיטים נתונים לפאנפיק שקראתי מתישהו באסיאןפאנפיקס, אבל היה בכלל על משהו אחר.
לול אנשים מי שלא מכיר סוניושידה… אתם עדיין מוזמנים לקרוא. ולשמוע!
סאראנגה, סוניושידה (בתרגום מקוריאנית= אוהבים אותך\ם, סוניושידה!).
דקה, היכרות קצרה עם סוניושידה.
סוניושידה (סו ניו שי דה), או בקיצור – סנסד (אסאנאסדי) הן להקת בנות דרום-קוריאנית. הלהקה פרצה ב-5.8.2007 (תנחשו מה התאריך היום?) עם השיר "אינטו דה ניו וורלד". הן הוציאו מספר אלבומים. תשע הבנות הן (מהגדולה לצעירה): טהיון, ג'סיקה (שם קוריאני: ג'אנג סויון), סאני (שם אמיתי: סונקיו\סאנקיו), טיפאני (שם קוריאני: הוואנג מיונג), היויון, יורי (מושלמת שכמוך ♥♥♥), סויונג, יונה (♥♥♥♥♥ היא בןאדם מושלם), סוהיון.
הערה חשובה ביותר ביותר: אני לא משתמשת בחיים האמיתיים של כל אחת מסנסד. אני לא משתמשת באופי שלהן יותר מדי, למרות שאני אשתדל (לא מבטיחה כלום), אני משתמשת בגיל שלהם, במראה שלהן, בשם שלהן, בקשר שלהן אחת לשניה, בכישרונות שלהם – אני אפילו לא משתמשת בהיותן איידול. עוד משהו – אני אשתמש בעוד איידולים, כל התנאים תקפים לגביהם. כל השאר? אני לא בטוחה, תלוי. קומאו (תודה). מי שרוצה המלצות לשירים אני אתן בשמחה ~
סאראנגה, סוניושידה.
—
"איפה הן?" שאל הקול הלא ברור. הוא נשמע משום מקום ומכל מקום בו זמנית.
"הן לא פה, הן ברחו… מישהו לקח אותן…" מלמלה האישה שהייתה בחדר. היא הייתה לבד, רק היא – והקול המצמרר שנשמע מכל כיוון.
"איפה הן?" אמר הקול שוב, האישה נרעדה. לא היה לה מה להגיד.
"י-יש… י-ש ל-ל-ל-נו…" התחלה האישה בגמגום, אבל הקול קטע אותה בצרחה מזוויעה.
"אל תגמגמי, אישה!" צווח הקול, ולפתע הוא נשמע כמו אישה. הוא התעשת.
"אל תגמגי, אישה!" הוא היה נמוך בהרבה הפעם, כמו קול של גבר. מוחה של האישה קלט זאת, כמובן. הרי הייתה סיבה שהיא נבחרה להיות היחידה ששמעה את הקול שלו.
"כמובן, אלי. יש לנו מרגלים שיכולים לעבור עולמות… אולי אפילו למצוא את סוניו שידה, המלאכיות המרפרפות חסרות הלב הללו…" האישה רעדה, אבל שום דבר מלבד זאת לא הסגיר את הפחד שלה. היא נעצה את עיניה בקיר שמולה, לא מסתובבת ולא עושה דבר. היא ידעה שהיא חייבת לחכות, עד שהקול יגיד לה ללכת.
"מי המרגלים?" הוא שאל בקול יבש, כאילו הוא מנסה להבין האם היא צוחקת עליו.
'או, לא, אני לא צוחקת, אלי,' חשבה והרימה את מבטה מעט, לתקרה. הרי שם אמור להיות האל שלה – בשמיים.
"ויקטוריה סונג, הונג סאנג-מ-" התחילה האישה.
"הונג סאנג-מי?" שאל הקול, ונשמע קול גיחוף יבש. האישה צעדה לאחור – האל קטע אותה.
"הונג סאנג-מי, אדוני. דאנה," אמרה האישה. היא לא הבינה מדוע האל החליט לצחוק עליה כך – היא הייתה המשרתת הנאמנה שלו. "זאנג ליין, או, כפי שהיא מוכרת אצלנו – ג'אנג רין. צ'וי מינהו – הוא יהיה מתנה נהדרת בשביל לשלוט בבלאק פירל." אמרה האישה וחייכה, חושפת שיניים מחודדות ולא אנושיות בעליל.
נשמע צחוק גס, אבל המילים שעקבו אותו לא היו משועשעות: "כולם בני סם, אישה." הטון היה עוקצני, כאילו מטרתו של האל הייתה להוכיח שהיא -האישה- חלשה. אבל היא לא הייתה, היא ידעה שהיא יודעת מה לעשות.
"יש עוד – אך בני סם הוא המובחרים." היא אמרה בקול צונן. "ואם אין ברצונך שאשתמש בבני סם, כך אעשה. ריו היויונג וריו הוואניונג, התאומות. קים האיונג, או האיונג…." המשיכה האישה לדבר, אבל האל לא הקשיב.
למעשה, הוא התעניין בעיקר בעובדה שהאישה לא ציינה גברים מלבד צ'וי מינהו, והוא היה חובבן.
"אני אגיד לך את מי לקחת." אמר האל וקטע את דבריה. "קחי את האחיות ריו, הוואיונג והיויונג. את או האיונג, את צ'וי מינהו. קחי גם את לי ג'יהיון – קיורי, אם את לא מבינה," הוא הוסיף כאשר מבט מבולבל הגיח על פניה.
"את רוצה שאני אגיד שוב? התאומות ריו, האיונג, מינהו, קיורי, סו היונג'ין – אני מודע לכך שהיא מבוגרת, אבל יש לה קריירה מפוארת. קחי את שין דונגהו… ואת צ'וי סולי." אמר האל, בלי לשים לב שבחר רק שמונה אנשים. והרי… הם היו צריכים שמונה.
"אלי, בחרת רק תשעה." אמרה האישה וקדה לכיוון הקיר שמולה, שם תמיד אמר לה האל לקוד.
האל לא אמר דבר, הוא כמו 'חשב' ולא סיים את דבריו, לפחות כך האמינה האישה. "את קטעת אותי, אישה!" אמר האל, והאישה חייכה. כמו שהיא חשבה, הוא מנסה להסתיר את הטעות.
"ואת קים ג'ונגין – קאי, את יודעת," אמר האל. הקול נמוג, האישה הרגישה איך היישות של האל נשאבת מהחדר.
היא נאנחה, עכשיו היא צריכה ללכת למצוא את התשעה הסוררים האלה, שרובם או מבוגרים מדי או חסרי כישרון וקריירה. כמה טיפשי.