סופים

יש בכלל דבר כזה "סוף"?
ההתעייפות של הסיום
או הכנה להתחלה חדשה?
כולם רוצים סופים טובים. נכון?
להיות זאת שמשיגה את הגבר הנחשק
שהוא יאהב אותך ואת אותו
בית בפרוורים עם שלושה ילדים מתוקים
בלי חובות לבנק
עם עבודות טובות
עם שכר טוב
למות בשיבה טובה
כשהבעל יחזיק לך את היד
ויגיד לך שזאת היית את כל הזמן ואת האחת שלו
שהמסתכלים יזילו דמעה או שתיים
רגע.. אז סוף זה פרידה? אולי..
החיים מלאים בסופים רעים אז כשאתה מוצא רגע טוב תעצור אותו ותקבע שהוא הסוף שלך
אל תמשיך את הסצנה, כשהזקן מתחיל לשתות ולקחת סמים ולהתחרפן. ואז הסוף רע נכון? זה רק עניין של לעצור בזמן לעצור לפני הסוף