סוסים של אש פרק 2 ♥

דמדומי בצבעי כתום –אדמדם הסתננו דרך חרכי התריס הפתוח סימנו שהנה , השחר עלה.
ראשו של כפיר בצבץ לו מתחת לערמת הכריות והשמיכות, הוא לא רצה להתעורר על אף פי שהבוקר בא.

כפיר היה בן אדם שהתקשה לקבל ביקורת וקשה לו לתת סמכות למישהו מתחתיו.
כפיר חיון , מפתח תקווה. ככה זוכרים אותו.
הוא היה בן אדם שממלא כרטיסי פיס רק מפני ששיש לו סתם חשק להפוך לבן אדם עשיר המפוצץ בנכסים.
כפיר היה אחד החברים הכי טובים של יניב , היו גם טוביה ואלאור.
הוא היה יוצא איתם בכל ערבי ימי שישי לשחק שחמט בביתו של טוביה .
אצלו כולם נפגשים ומתראים אחת לשבועיים.
בשעה אחת עשרה בבוקר , הוא ניגש אל המטבח ברגליים יחפות, מזג לעצמו חצי מי ברז . זה הדבר היחיד שהוא היה שותה.
היו לו עיניים חומות , שיער שיבה פרוע כאילו מעולם לא הסתרק.
משום שלא אהב לטפח את מראהו החיצוני . הוא אבה להידמות לנשים.
הוא רק הביט במראה לכמה דקות , זרק על עצמו ז'קט שמצא על הכיסא או מעיל אופנתי שהרשה לעצמו לצאת מן הקופסה , דבר שקורה לעיתים רחוקות.
בעצם , אף פעם לא.
שתי נקישות חזקות נשמעו מהכיוון של הדלת.
האם זה השוק השחור? כפיר נאלם דום ולא ידע האם לפתוח או להתעלם מהם.
" כפיר , זה אני אביה , הבן של יניב. תפתח בבקשה."
הוא בכלל לא זכר שיש ליניב ילדים. הוא הרגיש שישנו מישהו מן העבר איתו הוא לא סגר חשבון.
" אני לא מקבל אורחים בשעה כזאת, לך ילד. אין לי עניין לחדש קשר מן העבר."
" למה?" שאל אביה.
" ככה." אמר כפיר באדישות.
" 'ככה' זאת לא תשובה." השיב אביה והחליט להתעקש על כך שהוא חייב לדבר איתו.
" על מה אתה רוצה לדבר איתי? מה פשר הדחיפות?"
" אין שום דחיפות , זה אבא שלי, הוא ביקש ממני לגשת אלייך."
" תמסור לאבא שלך שזה מאוד נחמד שהוא נזכר בידיד ותיק. אבל אין לי רצון לשוחח איתו."
" אם אתה לא רוצה להתפייס, אני לא מכריח אותך לעשות משהו שמנוגד לרצונך."
" אז מה אתה עושה פה?" שאל כפיר, הוא לא רצה קשר עם אף אחד.
" שאלה מעניינת ,אתה תהיה מחויב לענות על זה." אמר אביה בעקשנות.
" בסדר , אני פותח." ענה כפיר בטון יבש וניגש לפתוח לאביה את הדלת.
" למה אתה עומד? היכנס פנימה , עדיין מתלבט?"
" קודם לא רצית שאכנס. מה גרם לך לשנות את דעתך?"
" המחשבה על אבא שלך מת. לא רציתי להישאר עם האשמה שהרגשתי כל השנים האלה."
" איזו אשמה? איך הכרת את אבא שלי?"
" את אבא שלך הכרתי באחד הפעמים שבאתי לטוביה. היינו משחקים שחמט כולנו ביחד. הוא סיפר שהוא זקוק לכסף . הייתי מארגן בחווה המשפחתית כל ימי שני בבוקר מרוצי סוסים . הם נהפכו לבלתי חיקויים. יום אחד בהיר , המשטרה הופיעה ופינתה את שנינו משם ואסרה עלינו להשתמש עם הסוסים למטרות הקשורות בכסף."
" איך הגעת מהשחמט לסוסים?"
אביה איבד את הריכוז והתבונן לעבר השעון.
" דיברנו על שחמט?" אמר כפיר בבלבול.
" כן , אבל לא משנה. מה עשיתם לאחר שהמשטרה התערבה?"
" התפזרנו , אני חזרתי לבית שלי לבד ברגל. זה בעצם הפעם האחרונה שראיתי אותו. ואז , הקשר נותק ולא חודש."
" מה הסיבה שהקשר נותק?"
" אין סיבה מיוחדת ," אמר כפיר , " סוסים היו עניין של הימור עבורי ועבור אביך. ברגע של תסכול אתה לא מתמקד בתוצאות של מעשיך."
" עניין של הימור?"
" כמובן , שבשביל להישאר בתוך המשחק, עשינו את זה כדי שהכסף יגיע לידינו."
" אפשר לשאול שאלה חצופה?"
" כן , אתה יכול!"
" בן כמה אתה?"
"על שאלות אישיות אני לא עונה."
גבותיו של אביה זקרו מתדהמה ואז מהפליאה שכפיר סירב להיענות לסקרנות שהתעוררה אצלו.
כפיר רמז לאביה שהביקור הסתיים, אביה קם מהספה ואמר " תודה" בקול שקט.
אביה חיכה עד שאביו ישתה את התה . הוא נהיה כבד ולא יציב.
בינתיים , הוא עיין בכל מיני הזמנות שונות ומיוחדות.
" רוצה לשמוע את ההמשך?" שאל יניב , בטון מהוסס.
" שב לידי. תמזוג גם לך תה חם ותבוא."
" טוב , אבא. כרצונך."

אביה ניגש למטבח ומזג לו תה חם מן הקנקן.
כמה טוב לשתות משקה מנחם שמתאים למזג האוויר הקר והנעים של ירושליים.
כשאביה חזר לסלון. יניב הביט בו מחויך.
" ראית את עצמך במראה?"
" מה יש במראה?" שאל אביה במבוכה.
" אותך , שתראה כמה גדלת!"
" אני מעדיף לא לראות. עוד מעט הזמן יפסח מעליי מבלי שארגיש."
אביה התיישב לצידו ושתה את התה בהנאה.
" מוכן?"
" בטח , מוכן ומזומן."
יניב בלע את רוקו בקולו והרגיש שהפה שלו יבש מחוסר שתייה.