סוכן 007 -מורשה להרוג
מי היה מאמין ?
אני יודעת שאני לא . אני לא הייתי מאמינה .
גם אם היו מסבירים לי שוב ושוב , שהיפיפיה כהת השיער ששוכבת לידו זו אני , הייתי מנידה את ראשי שוב ושוב לשלילה , זה לא היה אפשרי , זה לא היה הגיוני . זה היה קסם .
* * *
נקודת מבט בריי
איך הגעתי למצב הזה ? מישהו מוכן לפחות לנסות להסביר , איך אני יושבת בכיתה של 40 נערים ונערות לא מוכרים , מוזרים , שנועצים בי מבטים בוחנים במשך שני השיעורים האחרונים , מאז נכנסתי לכיתה והצגתי את עצמי , בריי דמה , ילידת נרווגיה , בת לשני הורים מוזרים מאוד שהחליטו בהחלטה נמהרת ופתאומית לעזוב הכל . את הבית , את החווה שלנו , את המשפחה ואת החברים שהשארנו מאחור , ולעבור לכאן .
איכסה . פריז .
עיר האורות , והרומנטיקה והקסם , לא יודעת מה איתכם , אני מעדיפה את הכפר הקטן שלי בנרווגיה.
כמובן שבמקום לענות לי ישירות מה אנחנו עושים פה ולמה עברנו לארץ הזאת , לעיר הזאת בהתראה כל כך פתאומית ,אמא ענתה כמו תמיד את אחת התשובות המתחמקות והמעצבנות שלה :
"רק פה אנחנו בטוחים "
לא שאלתי ממה , קיבלתי את העובדה שאמא שלי ,וגם אבא , מטורפים על כל הראש . לפחות אני יצאתי בסדר . אני מניחה .
הכל התחיל בערך לפני חמישה חודשים , התקף המוזרות של אמא ואבא , זה כלל בדר"כ כמה ימים ארוכים שבהם הם כמעט ולא היו בבית, תמיד היו משאירים פתקים ארוכים ומחרפנים של כאילו פרדה , וסכום מטריד של כסף בקופה המשפחתית , מזהירים אותי לא לפתוח לאף אחד .
את התקופות האלו ליוו לפעמים , גם צלצולים מאיימים בדלת , בטלפון , צלצולים שכולם נגמרו בשתיקה . באף אחד בחוץ , או על הקו אם בקשר לטלפון .
ההתקפים היו בדר"כ מסתיימים , שאמא הייתה נכנסת לחדר שלי אחרי תקופה של כמה חודשים (אורך ההתקף) עם פנים מוכרות . פנים של " אנחנו עוזבים "
ואז היינו אורזים ועוברים לעיירה אחרת .
אבל אף פעם לא לארץ אחרת . לפריז . באסה .
תמיד חשבתי זה כיף להיות ילדה יחידה ,אבל לא האותו רגע . ששישבתי בכיתה , בהפסקה , לבד .
וקבוצה ענקית של בנים ובנות , ריכלו עליי . ואפילו לא ניסו להסתיר .
"החדשה ? מוזרה " קבעה אחת , בלונדינית עם גשר , אף ארוך ודק . (מתערבת שהיא יכולה לגעת בו עם הלשון ) ועגילים גדולים פי שניים מהאוזניים העכבריות שלה . מכוערת בקיצור .
"דווקא נראת אחלה ,אל תהיי רעה מארי ." השיב לה אחר בנימה תוקפנית . מארי . אוקי. לא מתאים לה .
בלונדה נראתה קצת פגועה , אבל לא התאפקה מלהשיב לו "מה קורה לך מוריס , רק אמרתי מה אני חושבת "
אדון בטחון עצמי (מוריס ) נעץ בה מבט תוקפני ומשתיק . לא ממש יכולתי להתעלם מרגשות הרחמים שולו למראה הפנים המושפלות שלה .
טיפשה . אני פשוט טיפשה .
רציתי להשתיק את הרגשות הדוחים , אז הפנתי את המבט , עוקבת אחר ההתרחשויות בשקט , כמו סוכן מוסד .
ואז ראיתי אותו , הוא ישב בגבול , בין החבורה לי קצה הכיתה . וממש כמוני , בהה . בי .
הוא היה יפה . לא היה ספק . אבל משהו אחר משך את עייני . עיניו .
גדולות , שחורות . חכמות . הם נראו כמו בנות מאה שנה . בתוך הפרצוף הנערי שלו , אבני צור ישנות , חקוקות היטב .הוא לא הסיר את מבטו .
נקודת מבט פיטר
ואז ראיתי אותה . חיכיתי לה כבר די הרבה זמן , אז לא הפתיעה אותי הישיבה המבוהלת שלה , ידעתי למה היא פה . בגלל מי .
הם היו צריכים להגיע קודם , היא והמשפחה שלה . חיכיתי בשקט כמו יגואר שאורב לטרף , במשך שנה שלמה .
עכשיו הגיע זמן הנקמה ..
חיכתי מספיק זמן . ההורים שלה הולכים לשלם . הולכים מחיר כבד מאוד .
הזזתי את הכיסא בעדינות , והתקדמתי אלייה , לא מסיר את עיני מעייניה , ירוקות . מעניין .
רגש חרטה התחיל לצבוט לי בלב , השתקתי אותו .
היא הטרף שלי . לא פחות ולא יותר .
תגובות (10)
את כותבת ממש יפה
אני ממש אהבתי את הסיפור הזה
תמשיכיי!
תמשיכי!! את כותבת ממש יפה…..
יא!!!
מהמם!!
אהבתי את:
"הזזתי את הכיסא בעדינות , והתקדמתי אלייה , לא מסיר את עיני מעייניה , ירוקות . מעניין .
רגש חרטה התחיל לצבוט לי בלב , השתקתי אותו .
היא הטרף שלי . לא פחות ולא יותר ."
מסוקרנת לגבי ההמשך [=
נ.ב:
אהבתי גם את הכותרת של הסיפור…
זה נשמע כמו סיפור שאני יאהב תמשיכי!!!:)
ממש יפה! תמשיכי!!!! פליז?:)
אני ממש שמחה שאהבתם !! אמשיך בכיף …
מהמם!
אני חולה אל אסיפורים שלך אבל בימיוחד אל סוחן 007 זה אחי טוב מיבין קול אסיפורים שאת קטבת ותיחתבי טוב אולי קי אני לא יודאת מה איאיה באמשך אנירק מאחלת באצלחה אים שאר אפרקים
תודהה רבה :))