סוהרת – פרק 7

"אז כבר ביום הראשון שלך את עושה דרמות אה?" שאל מפקד הכלא.
"כנראה."
"אני מאוד מקווה שאת לא אחת שמושכת צרות, לא חסר לי כאלה פה." אמר והתיישב בכסא שלמולי.
"לא המפקד." השבתי.
"אנחנו נכניס אותך לעימות עם החוטף, שלבחירתך יהיה מצולם או לא כדי להשיב את ביטחונך, ומיד אחר כך הוא יועמד לדין."
"אני בוחרת שלא."
"אוקי, אבל מחובתי אני חייב לתת לך לחצן. ברגע שתרגישי שאת במצוקה את לוחצת ומיד נכנסים סוהרים."
"אוקי." אמרתי ומיד נעמדנו על רגלינו וליוו אותי לחדר חקירות. סהר לווה על ידי סוהרים אזוק, ואני על ידי מפקד הכלא משוחררת. האם זה הגיוני שכבר ביום הראשון לשירותי התחוללו סביבי הרבה שערוריות?

"קצת מפתיע שבאת לדבר איתי אחרי שהתכוונתי להרוג אותך, את לא חושבת?" אמר סהר כאשר התיישב בכסא שלמולי, ישוב מלא ביטחון עצמי ואני חסרת כל ביטחון.
"למה?" שאלתי
"מה למה?" שאל גם סהר, חסר כל הבנה.
"למה לא נישקת אותי?" שאלתי בחוסר טקט.
"סליחה?" שאל סהר שוב ללא הבנה.
"כלום, בהצלחה במשפט." אמרתי ונעמדתי על רגליי בכוונה לצאת מהחדר, מושפלת.
"תחכי." אמר ורדף אחריי, וכאשר הצליח תפס בידי והצמיד אותי לקיר.
עיניי התעמקו בעיני, וההפך. האם אני בחלום?