סוהרת – פרק 6

נקודת מבט סהר.
״המשכורת של אבא שלי תספיק?״ שאלה הסוהרת.
״מי זה אבא שלך מפקד הכלא?״ שאלתי בזלזול.
״שלמה אריסון.״ אמרה בפשטות. והרוק נתקע לי בגרון, שיחררתי את אחיזתי ממנה כך שהצליחה לנשום עוד יותר.
"המליונר?" שאלתי ומיד לאחר סובבתי אותה לכיווני וראיתי את פניה לראשונה, מי שמסתכל עליה טוב בכלל לא היה מנחש שהיא סוהרת ובטח שלא בכלא שיטה. היא קטנה כזאת מטר ובמבה שיער ארוך וחלק ועיניים ירוקות. היו לה נתונים של דוגמנית לא יודע מה היא עושה פה.
ואז היא בהתה בי, כאילו היא מכירה אותי. אני מןדע לזה שאני מוכר לחלק מהסוהרים אבל היא ילדת שמנת מאיפה היא אמורה להכיר אותי.
"נו תעני מה את בוהה." אמרתי וניערתי את גופה בעדינות, היא התאפסה.
"כן." אמרה והסתכלה ישר לתוך עיניי, משהו במבט שלה היה כובש. בחיים לא נמסתי ככה מבחורה ועוד בשניה הראשונה שאני רואה אותה.
הסתכלתי חזרה לתוך עינייה, ואז הרגשתי כאילו מישהו מושך אותה מאחיזתי וכשהתאפסתי, ראיתי מסביבי עשרה סוהרים אשר כיוונו לגופי אקדח ואותה שתי סוהרים מחזיקים ומכניסים לתוך מבנה.
נשמתי עמוק והרמתי ידיי, נכנעתי רק כדי לראות אותה שוב.

אלמה:
"איך את מרגישה?" שאלה אחת הסוהרות ששמה לא עלה בראשי.
"בסדר, תודה." השבתי ולגמתי מכוס המים.
לצידי ישב אליאב וחיבק אותי, ומאחוריי עמד דניאל וליטף את ראשי. כל כך התאכזבתי כשהצילו אותי, הרגשתי משהו מוזר ביני לבין סהר.
"רק ביום הראשון שלך וכבר עושה הרבה סצנות?" שאלה ליהיא. אותה דווקא היה לזכור.
"אולי תסתמי ליהיא?" התרגז אליאב.
"ביג דיל, מי ישמע מה אמרתי." אמרה.
"הבעיה שאת לא שמה לב מה את אומרת." ענה לה סוהר אחר.
דמעות החלו לזלוג מעיני, הייתי עוד בהלם מכל מה שקרה.
"אל תתייחסי אליה, את בסדר?" שאל אליאב וניגב את הגעות מעיניי.
הנהתי לחיוב, וכל הסוהרות הלכו מהחדר ואיתי נשארו רק הבנים, אופייני לי.