סוהרת – פרק 2

את אליאב.
״אז את באה לארוחת צהריים?״ שאל. הנהנתי לחיוב ויצאתי ממשרדי לכיוון חדר האוכל מלווה עימו.
"אז איך בנתיים?" שאל אותי.
"לא יודעת, דיי משעמם. רק ניקיתי את המשרד אירגנתי טיפה ואז קראתי תיקים." אמרתי וחייכתי, הוא החזיר לי חיוך.
נכנסנו לחדר האוכל שהיה דיי רגיל. כיסאות עם שולחות, טבחים בקיצור קפיטריה.
"מה את רוצה לאכול?" שאל אחד המגישים. הסתכלתי לחפש משהו צמחוני אבל הכל היה בשרים.
"אני אקח רק סלט בבקשה." אמרתי וחייכתי.
"סהר תביא סלט מהמקרר." צעק למישהו, לפתע מישהו יצא מהמטבח זה היה סהר, זה שקראתי את התיק שלו. הוא היה לבוש במכנס כתום של הכלא וגופית סבא לבנה אשר הבליטה את קימוריו. אני חייבת להודות שהוא נראה דיי טוב, אפילו טוב מאוד.
"סלט אחד לגברת." אמר והגיש לי את הסלט, לקחתי אותו ממנו ואז חייך חיוך ערסי אשר הבליט את גומותיו ושיניו המושלמות.
"תודה." אמרתי והלכתי בזריזות לשבת באחד השולחנות.
כל הסוהרים היו דיי מגובשים, כולם ישבו עם כולם ורק אני ישבתי בשולחן אחד בצד.

-נקודת מבט של אליאב-
ישבנו כולם בחדר האוכל ביחד ורק אלמה ישבה בצד, אלמה מאוד יפה. יש לה יופי עדין של בובה, לעומת הסוהרות האחרות היא מאוד טבעית ושקטה אני לא יודע איך קיבלו אותה לפה.
אה בעצם אני כן יודע, אבא שלה.
"נו אז איך החדשה שלכם?" שאלה אמילי את דניאל.
"לא יודע, היא בכלל לא יצאה מהמשרד שלה בטח בכתה לחברות שלה ברמת אביב כמה מטונף פה לעומת הווילה שלה." אמר ולקח ביס מהסטייק שלו.
"דווקא תתפלא שהיא ניקתה היום את המשרד שלה ועשתה עבודה דיי טובה." אמרתי להגנתה.
"בטח הביאה איזה אסיר שינקה לה." אמרה ליהיא. הסתכלתי לכיוונה ודיי כאב לי שהיא הייתה לבד, אבל אין מה לעשות אף אחד לא יתחבר למישהי שהתקבלה בקומבינה.
"אבל חייב להגיד שהיא דיי יפה לא?" אמר אלירן.
"מאוד אחי." הצטרפתי לדבריו, מי שהסתכל באותו זמן על ליהיא היה יכול לראות שהיא מתפוצצת מקנאה.
"כמה חבל שיש לך חברה אדון אליאב." אמרה אמילי וראיתי את ליהיא מסמיקה.
"הייתה." השבתי.