סוהרת – פרק 1

״אז זה כל האסירים שבאגף, הוא קצת בעייתי כי זאת ההתחלה שלהם בכלא הם יעשו עלייך קצת פוזות ויאיימו בשביל להראות כמה הם גברים ליד האסירים האחרים. אז אל תייחסי לזה חשיבות זה לא איומים שמתממשים, אבל בכל מקרה את צריכה לדווח אוקיי?״ שאל אליאב מיד לאחר שערך לי סיור באגף שלנו. הייתי המומה, חלק נרקומנים חלק רוצחים חלק אנסים וחלק אפילו בני גילי.
איך אפשר בגיל כזה צעיר שהחיים עוד לפניך להגיע לכלא קשה שכזה?
"אוקיי."
ישבתי בחדר קטנטן וחשוך אשר היה אמור להיות משרדי, נשמתי לרווחה כאשר נכנסתי לתוכו ואבק אשר היה על השולחן המשרדי גרם לחנק קטנטן בגרוני.
״אה ושכחתי להגיד לך, את צריכה לנקות פה ותסדרי לך איך שאת רוצה בהצלחה.״ אמר ויצא.
הסתכלתי מסביבי והחדר הלבן היה ריק רק מזגן ושולחן עם מחשב עיטרו אותו.
סגרתי את תיק הגב שלי בלוקר אשר מיועד לציוד הסוהרים והלכתי לחדר השירות להביא כמה חומרי ניקיון. לקחתי את הציוד אשר הייתי צריכה והתחלתי לנקות את חדר.
כעבור חצי שעה רצפת המשרד הייתי נקייה והריחה בניחוח ריצפז הדרים, שידת המחשב והמזגן היו נקיים מאבק או מכל לכלוך אחר וחלונות המשרד סוף סוף היו לבנים כמו שחלונות צריכים להיות, בקיצור זה התחיל להראות כמו משרד.
התיישבתי בכסא פלסטיק אשר מצאתי בחוץ והצמדתי אותו לשולחני, הדלקתי את מחשבי והתחלתי לעיין בכל מיני תיקים של אסירים כדי להכיר אותם טוב יותר.
בין תיק לתיק המחשבות והחרטה התחילו להציף את ליבי, לאן הכנסתי את עצמי?
הגעתי לתיק האחרון, סהר שירזי.
׳שירזי יושב על רצח אביו החורג, מספר השנים אשר קיבל הוא 5. מספר מופחת בגלל גילו הצעיר 24. בעבר ישב על עבירות סחר בסמים, ניסיון לרצח, איומים וסחיטות, אלימות והלבנת הון. מקושר לארגון הפשיעה משפחת שירזי.״
כאשר קראתי את התיק הייתי המומה, איך גבר בן 24 יכול להספיק את כל הדברים האלה?
הסתכלתי בתמונתו, שיער שחור, עיניים ירוקות, מבנה גוף חסון, הוא היה יכול להתפרנס מדוגמנות ובחר ללכת לכיוון הזה, איזה בזבוז.
דלת חדרי נפתחה לרגע ובכניסה עמד..