סוהרת – הקדמה

"בוקר טוב נסיכה של אבא." אמר אבי ונשק למצחי כאשר הגיע להעיר אותי, היום אני מתחילה את השירות שלי בשירות בתי הסוהר בתור סוהרת, ומשם אלוהים גדול.
"בוקר טוב אבא." אמרתי במלמול. בתור ילדה שגדלה ברמת אביב, בין המשפחות הכי עשירות דיי מוזר שאני עושה שירות כזה ועוד בכלא גברים הכי קשה בישראל.
אין לי דרך להסביר את זה, תמיד הייתה לי משיכה לפשע וכלא, כמו שלזמר יש משיכה לשירה ככה בדיוק לי הייתה.
התרוממתי ממיטתי ושמתי לב להוריי מחובקים ליד דלת חדרי מחויכים בגאווה, וחיוך גדול עלה על שפתיי.
"אני כל כך גאה בך אלמה ." אמרה אימי וגררה את אבי אל מחוץ לדלת החדר, החיוך שהיה על שפתיי התרחב עוד יותר.
התקדמתי אל עבר מקלחת חדרי, פשטתי את כותנת הלילה מגופי, נכנסתי אל הדוש ונתתי למים הזורמים להרטיב את גופי.
תמיד הייתי הילדה הטובה מבין החבורה, תמיד היו לי שאיפות, בחיים לא נגעתי באלכוהול וסמים, וכן גם בחיים לא היה לי חבר. לעומת אחותי הגדולה אני ביישנית וחננה ואת האמת? אין לי בעיה עם זה בכלל!
סגרתי את זרם המים ועטפתי את גופי במגבת ויצאתי אל עבר חדרי, מדיי היו תלויים אחרי גיהוץ על וו מאחורי הדלת. לבשתי אותם ושרכתי את נעליי. היה מוזר ללבוש את המדים, מוזר ומרגש.
הלכתי אל עבר המראה, מרחתי טיפה מסקרה על ריסיי, וטיפה גלוס על שפתיי. אספתי את שיערי הברונטי החלק והארוך לקוקו גבוה ומסודר וריססתי על עצמי בושם. לקחתי את תיקי וירדתי אל הקומה למטה.
"בוקר טוב ויויאן." אמרתי לעוזרת הבית המבוגרת שלנו, היא הסתכלה עליי במבט מאושר היה כיף לראות את המבטים האלה מהסביבה הקרובה שלי.
"את מדהימה, בהצלחה היום ילדה!" אמרה ונשקה לי בלחי. חיבקתי אותה חזק חזק, היא הייתה כמו אמא שניה בשבילי.
ישבתי בשולחן האוכל, לארוחת בוקר משפחתית שכללה אותי ואת הוריי. אחותי אלכס נשואה למליונר שחי בארצות הברית, היא החליטה להתחתן מאשר לפתח לעצמה קריירה.
אכלתי מעט מארוחת הבוקר הטבעונית שהוגשה עבורי במיוחד, נפרדתי ממשפחתי ויצאתי אל עבר הג'יפ החדש שקיבלתי אתמול במתנה מאבי לרגל הגיוס שלי.
הנסיעה אל עבר כלא שיטה שבצפון עברה באיטיות, ומלאה במחשבות. חניתי את רכבי החדש בחניה אשר מיועדת לסוהרים, לקחתי את הציוד שלי והתקדמתי אל עבר הכניסה.
"אני אלמה אריסון, אני מתחילה את השירות שלי היום ואמרו לי לבוא אלייך." אמרתי כאשר הצגתי את עצמי למפקד הכלא, הוא הסיט את מבטו מהמחשב בחן את גופי והחזיר את מבטו אל המחשב.
"ברוכה הבאה, אני בדיוק עכשיו יוצא לתדרוך סוהרים תבואי אחריי ונלמד אותך את הכל." הנהנתי בהסכמה וחייכתי חיוך קטן, הוא הפנה את מבטו חזרה אליי חייך והתרומם מכסאו.
"אז את הבת של שלמה אריסון?" שאל כאש התקדמנו לחדר התדריכים. הנהנתי בהסכמה.
המשך ההליכה עבר בשקט וכאשר נכנסנו לחדר התדריכים כל העיניים עברו אליי, חלק חייכו חלק פיטפטו ביניהם וחלק פשוט עיקמו פרצוף.
התיישבתי באחד הכסאות בפינה, לא היה לי נעים כל הסיטואציה למרות שאני רגילה שמסתכלים עליי בכל זאת הבת של..
״טוב אין זמן היום אנחנו בעיקוב אז אני יעשה את זה זריז, היום נכנסים שלושה אסירים חדשים לאגף ביטחוני ליהיא ומאור הם באגף שלכם אני מצפה לשמירה כהרגל.״ אמר והצביע על בחורה ועל גבר שכנראה הם זה אותם אנשים.
״לאגף האסירים חדשים תצורף לבנתיים סוהרת חדשה לתרגול והיא תהיה באחריות אליאב ודניאל עד כאן הכל ברור?״ שאל וכולם הנהנו כמו חיילים טובים. הוא בירך אותנו לשלום וכולם התפזרו ורק אני נשארתי בחדר לבד עם שני בחורים.
״אז את הסוהרת שכולם מדברים עליה?״ שאל אחד הבחורים.
"כנראה."