סוד כמוס לאחות ולארוס: פרק 2
ראינו את מייגן בוכה ומחבקת את רגל שולחן האוכל.
״מייגן! שוב את והפחדים שלך? בואי אליי,
אני פה, הכל בסדר, השלג לא יעשה לך כלום.״
״אני מפחדת, איפה היית?! ומי זה?!״
היא חיבקה אותי כל כך חזק עד שנחנקתי.
״מייגן, אני אענה לך כשתשחררי אותי!״
היא עזבה אותי והתחבאה מתחת לשמיכה
שהייתה על הספה.
״מייגן מה קורה לך?! את בת 15! ביגפוט לא
קיים! אבא המציא את זה כדי להפחיד אותך!״
כעסתי עליה נורא שהיא עושה לי בושות.
״אני לא סובלת חורף! ואמרת שכשאני אעזוב
אותך את תעני לי על השאלות!״
היא צרחה.
״טוב בסדר, וגם לך יש לענות על כמה שאלות,
הייתי באוניברסיטה, וזה ראיין, ידיד.״
״רק ידיד?״ ראיין אמר והסמיק.
כששמעתי את ראיין ידעתי בדיוק למה הוא
מתכוון, והלב שלי עצר לכמה שניות.
״אממ.. אני בחדר, אשאיר אתכם לבד.״
מייגן נרגעה ורצה לחדרה.
״ראיין למה התכוונת… כשאמרת
׳רק ידיד׳?״
״את יודעת, אנחנו מכירים מהתיכון…
והרבה זמן היינו ביחד, לשנינו אף פעם
לא היו חברים, והאמת…״
הייתה שתיקה לשניות בודדות,
שהרגישו כמו שעות והוא המשיך את
משפטו:
״והאמת שאני אוהב אותך, מהמבט הראשון
התאהבתי, חיכיתי הרבה זמן,
אנחנו כבר בני 24, ואולי עכשיו זה הרגע…״
הגוף שלי התחמם, הוא כבר לא רעד מקור,
הרגשתי מחנק, דמעות עלו בעיניי.
הוא כרע ברך, הוציא קופסא ואמר:
״קלסי, אני רוצה שתהיי האישה של חיי,
התינשאי לי?״
חלמתי על זה כל כך הרבה, מסתבר שחלומות
מתגשמים.
״כן! אני תמיד אהבתי אותך!״
זהו, הדמעות יצאו וחיבקתי את ראיין.
אבל פתאום נשמעה דפיקה בדלת…
תגובות (2)
מהיר אבל כנראה שזה לא הפואנטה של הסיפור… מחכה להמשך!!
לא, זה לא הפואנטה, אבל זה קשור.